כבר עברו שבועיים ואני רוצה לכתוב על אהבה אבל המילים מאחרות לבוא. "אולי אם אין מילים, אין גם אהבה" אני חושבת לעיתים יותר מדי קרובות, אך מבינה שאני משדרת את ההפך המטעה.

אני אומרת "אני אוהבת אותך" ומוסיפה מילים בצורה שלא הייתה מביישת שום מגמת תיאטרון, והן כמבלוטה אקסוקרינית יוצאות מהפה שלי ומגיעות אל היעד, ואני מצטערת שהן לא עוברות דרך מחזור הדם כי הלוואי שהייתי מרגישה אותן גם.

זה מרד נעורים פנימי על כל מה שגרמת לי בחודשים האחרונים, לכן קשה לי להשתחרר מהשלשלאות שבהן כבלתי את עצמי מהפחד ממך, למרות שהתנהגותך כי ללא רבב, אבל שום דבר אף פעם אינו מושלם. לא אני, לא אתה.

אני לא רוצה קילומטרים שסלולים בצורת כבישים ארוכים שיפרידו, שוב, בין שתי נשמות. אהבתי שנשמט התואר "לונג דיסטנס", אבל אז חזרת לחיים.

חלומי הנוכחי הוא לצאת לשדות ולצלם את השקדיות הפורחות ביום השבת כמו כל אחד ואחת מסביב, אבל מי בכלל יודע מתי נפגש שוב?

בשיעורי מתמטיקה אנחנו מחשבים פחות מאיתנו כאשר אנחנו מחפשים ימים ושעות להפגש ולדבר. זאת פונקצייה קשה ומורכבת ושום דבר לא נכנס לתחום ההגדרה בכלל.
אין פתרון.

הכל סוד והכל בסתר, אם אתה מתכוון לזה בוא תספר, בוא תצעק לכולם, שכולם ידעו, שכולם יבינו.
בלי פחד ובלי בושה, נספר שנינו, נצעק לעולם שאולי זה לעד ? 

 

בערב הקר של שישי בערב ביישוב קהילתי מרוחק, התהלכנו שתינו בחוץ. 
הייתי באמצע משפט כשהרמתי את עייני לשמיים השחורים וראיתי את צלילותם. שחורים, צלולים ומאירים בכוכבים. זה מסוג הדברים שקשה לראות בעיר, וזה סוד קטן שמתחבא לו שם; המוני כוכבים בהירים ומנצנצים כמו שהרבה זמן לא יצא לי לראות, ממכרים בחזותם העליונה ובבוהקם המפתיע.
אפשר היה בקלות להתמכר לתחושה ולהתמכר למראה, ובאותו הרגע הכל נשכח לדקות בודדות של אסטרונומיה בגרוש באמצע כביש מוקף חושך.

בפרדסים של הקיבוצים מצאתי נחמה ענקית. אף פעם לא הייתי ילדת טבע, אך הזוגיות עם י' גרמה לי לשנות את זה, ומאז אני אוהבת לראות את הטבע במיוחד כשהטבע של הצפון פרוס לפנינו.
בזמן שכולם נסעו לגולן להרגיש שלג, צעדנו בפרדסים הגדולים של הקיבוצים כשהשמש מחממת אותנו מלמעלה ורוח מקררת מנגד, העצים וההרים מלווים אותנו במסענו הקטן.
קטפנו קלמנטינות או מנדרינות וצעדנו בבוץ, נשמנו אוויר צלול של טבע, במקום קטן שלא ידעתי שבכלל קיים, ולרגע קטן אף הרגשתי שככה אפשר להיות לנצח,
ואף ששחכתי קצת איך אושר מרגיש, באותם הרגעים לא חשבתי על כלום כי הייתי בחברה טובה במקום יפהפה והכל הרגיש לי כמו אושר.