לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  לילית'

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ג'וני


משהו באווירה פתאום השתתק. האורות כבר היו מעומעמים והמוזיקה שהתנגנה ברקע שמה את עצמה על מיוט. כל מה שקרה מסביבנו עצר והעיניים שלי ראו רק את השפתיים שלך.
הרגשתי את החום שנפלט ממך בזמן שהשפתיים שלך קרובות-לא קרובות אליי, מרפרפות, לא ברור מה מחפשות בכלל.
אני זוכרת שעצמתי עיניים, אולי לשנייה או שתיים, אולי אפילו לדקה או לנצח, נופלת לאט לאט לתוכך, למגע שלך עליי, ליד שליטפה לי את המותן מתחת לחולצה שעכשיו מושיבה אותי על גופך ומצמידה אותי קרוב מדיי.
פתאום סערת רגשות, שילוב קטלני של אלכוהול ותאוות יצרים. הכל מתרחש מהר מדיי ואני מוצאת את עצמי עמוק בתוך זה. בגלל שזה אתה, ואתה שונה מהשאר, כל שבריר של נגיעה מרגיש אמיתי, אינטימי וקרוב יותר מכל מה שהרגשתי במשך זמן רב מדיי. איך אני יכולה לסרב לזה בכלל?
אתה לוחש לי מילים שבחיים לא ציפיתי לשמוע ממך ושובר תוך כדי את כל המחסומים שהיו בנינו לטובה ולרעה.
אני טובעת. אני טובעת בהרגשה הממכרת ובטעם של השפתיים שלך, ולשם שינוי אני אפילו לא רוצה לברוח. אני רוצה להשאר ולקוות שהשמש לא תעלה בבוקר, הלילה לא יגמר וכל הקסם שקרה פה לא יראה לפתע כמו סופת הוריקן אחת גדולה שאחריה כבר אין לאן לחזור.

 

 

נכתב על ידי לילית' , 14/4/2018 23:42   בקטגוריות באמצע הלילה, החלטות משנות חיים, מהקורהפה, סאבטקסט  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחר


זה הכל מושלם בתיאוריה כשאני לא צריכה לראות אותך. אנחנו מתכתבים ואתה מתקשר ואנחנו צוחקים אבל גם יודעים להיות קצת דביקים בשעות הנכונות של הלילה.
מצידי גם להתכתב איתך כל החיים אבל הסכמתי לראות אותך ומאז אני מצפה רק לכישלון, שתקום בוקר אחד ותגיד שזה לא הולך לשום מקום ואני אגיד שצפיתי את זה גם ככה מראש ושזה באמת בסדר ואז אני לא אתאכזב כי פשוט ידעתי שזה מה שיהיה.
מצידי להתכתב איתך כל החיים ורק לא ללכת על קליפות ביצים ולברור כל מילה שיוצאת לי מהפה כשפתאום נשלחת הודעה.
אז כרגע אני מכינה את הקרקע לכישלון. מחקתי את כל התמונות ששלחת לי וגם את השיחה בוואטספ אחרי כל פעם שאתה שולח הודעה, רק בשביל להיות מוכנה לרגע שזה לא ימשיך הלאה ואני אוכל להמשיך קדימה בשקט בלי כל כאב הראש הזה.

אולי זה מעגל אבטחה שלי ואולי אני באמת מפחדת להכנס לזה ואולי זה גם  Too good to be true כמו שאני אומרת על זה תמיד כי אין מצב שאתה גם נראה טוב וגם אחלה גבר בלי שמשהו ילך עקום בדרך.
אז מצידי להתכתב איתך גם כל החיים כי ברגע שראיתי אותך זה הפך למוחשי ומציאותי מדיי, ואני כל כך לא רגילה למציאות הזאת כשאני לא יודעת מה באמת לעשות איתה ואיך באמת להתנהג.


הרגתי את כל הפרפרים בבטן ואני מתפללת שהזמן יביא תשובה כמה שיותר מהר כי מתחת לפוקר פייס אני פשוט משתגעת.

נכתב על ידי לילית' , 15/5/2017 23:34   בקטגוריות אנשים חולפים, איכס, מהקורהפה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



10,133
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית' אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית' ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)