בסופו של דבר, כל הכעס שלי עלייך זה רק מהקנאה. התסכול והקנאה. במה? בך.
אני מקנאת בך. הייתי רוצה להיות את.
כי את, את בסופו של דבר תקבלי מה שתרצי, לא משנה מה. גם אם לפעמים קצת קשה.
וכי יש לך חברים מגניבים יותר, מהאלה הקולים שלא טורחים מדי בשביל לצאת לבלות.
ושבאיזהשהו מובן הם היו יכולים להיות גם החברים שלי, אבל אני אדם שמרחיק אנשים מבלי לעשות דבר.
ושאם את רוצה טיפה להשתגע ולהנות אין בעיה, אפשר קצת לשתות.
ושאת הולכת למסיבות הכי שוות ומרגישה חופשיה ועושה מה שבא לך.
או שאת נוסעת לערים רחוקות עם החברים שלך לכמה ימים שאת רוצה.
ושאם בא לך לחורר את עצמך ולעשות עגילים חדשים מגניבים, זה גם לא בעיה.
ובלי קשר למה שאת עושה, את כוסית ויפה ואיכשהו מוכשרת בכל דבר שתעשי.
ואת מתלבשת הכי יפה מכולם, וכולם רוצים להיות חברים שלך מבלי להכיר אותך בכלל.
ופשוט יש לך הכל, ואת תקבלי הכל ויהיה לך הכל. וגם אני רוצה.
הייתי רוצה להיות את, ואני מקנאת בך בכל זה, אז כל הכעס והתסכול שלי יוצא עלייך.
והייתי רוצה שיהיו לי חיים כמו שלך, או שהייתי רוצה שלפחות תתני להיות חלק מהחיים האלה,
כי זה אפשרי, ואת יודעת את זה. אבל כנראה שאנחנו לא כאלה קרובות כדי שאני אהיה חלק מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גַ'סְפֶר