אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל , כל כך הרבה בכי .. כלכך הרבה צרחות שאף אחד לא שומע, ודם שאף אחד לא רואה . כל כך הרבה כאבי בתוך הלב , בתוך הגוף כל אותם הפרפרים בבטן , אבל שמתהפכים והורסים אותי , כל החוסר תיאבון הזה , כל החוסר רצון לקום מהמיטה ולעשות משהו .. זה אוכל אותי , כל הדכאון הזה , אני מפחדת ..
והוא ? מה הוא ? לו כבר לא אכפת , או שהוא רק משחק אותה, כי הוא שחקן .. אלמוג שמו , שם כלכך יפה , לבן אדם כלכך מדהים .. כשאני שומעת את השם שלו , רואה תמונות שלו , או כל דבר ומקום שמזכיר לי אותו כל הגרון שלי מתמלא בדמעות , ואני מחזיקה את זה ואז מגיע הרגע .. שבו הכל מתפרץ . תמיד הייתי בן אדם דכאוני , תמיד .. אבל איך שהוא הנוחכות שלו הרגיעה את הדכאון , וכשהוא לא פה, זה רק יותר גרוע , זה רק יותר מוסיף . תגיד לי אתה, איך אשכרה קמת והלכת כשאמרתי לך ללכת ? למה למה דווקא עכשיו קיבלתי את הסטירה , איזה סטירה את הבעיטה לפרצוף כדי להתעורר ולהבין שאיתך ! איתך אני רוצה לבנות הכל , איתך אני רוצה להיות , אותך אני רוצה לאהוב , אותך אני רוצה לנשום .. לשמוע אותך .. לראות אותך .. לראות את החיוך המדהים שלך .. לראות את העיניים הכחולות המדהימות האלה, שזה כמו להסתכל על הים ולהירגע .. ועכשיו ? עכשיו אתה מסתכל עליה, אתה מנשק אותה, אתה מחייך אליה אתה אוהב אותה?
דיי ! דיי ! לא רוצה לשמוע את זה , לא רוצה לחשוב על זה .. לא רוצה לדעת כלום לפעמים אני חושבת ואם לא היינו מכירים ?
אם לא היינו עוברים את כל מה שעברנו ? אולי היה יותר טוב?
ואז אני מחייכת ואומרת לעצמי ' אני הבן אדם הכי בר מל שיצא כי הכרתי אותך' לימדת אותי המון , נכון אני לא תמיד מיישמת את זה , אבל כשאני שומעת את השם שלך, כשאני חושבת עלייך כל הגוף שלי רועד הדפיקות לב שלי כל כך חזקות .. ואני ? אני כל מטומטמת , חסרת לב חסרת התחשבות זונה שרמוטה מזדיינת למה? כי נתתי לזה להיגמר, כי פגעתי בך ולא פעם אחת .. כל הפרידות והחזרות האלה, שאמרתי לך שאני אוכיח את עצמי , לא הוכחתי כלום , בשיט . אבל עכשיו ? תן לי את ההזדמנות האחרונה , אני יעשה הכל, אפילו ימחק את הפייסבוק המטומטם שכלכך שנאת בהתחלה , ימחק את האנשים שאתה לא אוהב בחיים שלי , אמחק הכל בשבילך , כדי להיות רק איתך , להיות רק קרובה אלייך , לעשות הכל איתך פשוט לאהוב אותך . אבל אתה לא רוצה לשמוע ממני , כלום . אתה לא אוהב אותי ? עבר לך ? לא פשוט לא אני כותבת את זה עם דמעות רק מהמחשבה שזה אפשרי , שאתה אוהב אותה ולא אותי , שעבר לך ששחכת כל מה שעברנו , שכשאתה נזכר בזה אתה מתמלא כאב בגלל כל מה שעברת בגללי לא מגיע לי אדם כמוך , אבל אני לא מסוגלת לחיוך בלעדייך , קשה לי כל כך .. כל מה שאני עושה לא עוזר, גם כשאני מנסה להוציא אותך מהמחשבות שלי , שאני מתעסקת במשהו תמיד הדמעות יתקפו , המצבי רוח האלה , הצרחות בתוך הלב , הצביטות האלה בנשמה , זה תוקף אותי בלי סוף בתקופה האחרונה , מאז שנתתי לך ללכת .. אני אוהבת אותך כל כך , בחיים לא אהבתי ככה מישהו למרות שחשבתי אתה פאקינג האהבה הכי גדולה שלי , ותישאר. אני אוהבת אותך ולא מוכנה לוותר , לא מצליחה לוותר , לא רוצה לוותר !! תמיד כשהייתי צריכה להלחם לא עשיתי את זה , אבל עכשיו אני אלחם , אני לא יודעת איך , אני לא יודעת איך להתחיל איך לסיים להלחם , אבל אני לא אוותר , אני אלחם .
כינוי:
Love, really?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
