אני בוהה בהישתקפות שלי על מסך המחשב,העניים הנוצצות והריסים המטפטפים דמעות שמתגלגלות על הלחי.
זה מה שאני רואה בהשתקפות על מסך המחשב.
אני מרגישה בתוך בועה,מנותקת מהעולם,לבד.
עכשיו זה באמת לבד,כבר אין בטן שההיתי מניחה עלייה יד ופותחת בשיחה.
"קטנטן\ונת שלי..
אף פעם לא הרגשתי ככה כלפי דבר בעולם.
אני יודעת שאיכנשהו איכזבתי אותך,אבל לא הייתה לי האפשרות להמשיך איתך.
אני עוד ילדה בעצמי,חסרת אמצעים,מצב כלכלי לא קל,ומערכת יחסים לא יציבה.
איך יכולתי להשאירך? לא יכולתי...
עכשיו זה כואב לי,הכאב הפיזי קטן כלכך לעומת הכאב הפנימי.
אני בוכה כי הכאב הפיזי קורע אותי,זה מגיע לי,ולא סתם אלו התוצאות של מעשיי,
הדבר ששבר אותי,היה להביט בצג,ולראות איך מהכדורים האלו הופסק הדופק החלש גם ככה.
למה אני מרגישה שהרגתיי אותך קטנטני? כלכך הרבה עושים את זה ועוברים בזה,למה אני לקחתי את זה כלכך קשה?
אני יודעת שאם ההיתי משאירה אותך קטני,לא היה לך טוב פה,וגם לי...זה היה הפתרון הכי טוב שהתאפשר.
אני מצטערת בפנייך,לא התכוונתי,אבל לא הייתה לי ברירה.
אם זה היה קורה עוד כמה שנים,לא ההיתי שוקלת את זה.
ואתה יודע מה קטני?אני רגשנית נורא,וכעוסה ואוהבת,ואני רוצה שהכאב יפסיק,אבל כרגע זה מגיע לי.
זה רק מזכיר לי את מה שעשיתי ולא דיברתי.
שואלים אותי,ואני שותקת קטני,לא מסוגלת לדבר על זה.
ואין עם מי לדבר על זה,כי זה פשוט יראה מוגזם,כי פעם אחת,סוף סוף הרגשתי איך זה לא להיות לבד לרגע.
החיים שלי אף פעם לא הלכו לפי התוכניות שלי,ותופתע,הפעם לשם שינוי הצבתי לי מטרות,ואט אט אני מתפסת אליהן.
זו עוד סיבה שאתה ההיתה בלתי אפשרי.
אני גאה בעצמי,אני אוכלת..לא ביומיים האחרונים כלכך,אבל זה רק מהכאבים.
אני רואה בעצמי צדדים אחרים,מחייכת לעצמי במראה.
אבל כל פעם מחדש מגלה,כמה שהעולם הזה כעוס,כל אחד עם מניע משלו.
קשה לנטוע את האמון שלך במישהו,אנשים עוקרים אותו ואתה נישאר מאוכזב..ולא מאמין,אחריי זה,אתה כבר לא מאמין בכלום.
ואז יבוא האדם,שיוכיח לך אחרת..יגיד שהוא תמיד פה בשבילך,ועובר הכל איתך ושיתן ויעשה ואתה שוב סומך על מישהו..
מאמין למילים,ומצפה שברגע האמת גם המעשים יצאו לפועל.
ואז,כשאתה באמת צריך אותו,הוא לא שם..לא כי הוא לא רוצה,פשוט כי הוא לא יכול..אז אתה שוב לבד,ומאמין רק בעצמך.
כי אתה זוכר כבר שאמרת שתעבורנאת זה לבד,וצדקתה..
ואת לא כועס עליו אפילו..רק מאוכזבת.
ואת שוכבת במיטה,ובוכה לתוך כרית,בלי חיבוק של אף אחד..רק מילים רחוקות בטלפון או בהודעה שלא נישמעת באוזנייך כלל.
מחבקת את עצמך,ומזכירה שהכל יהיי בסדר,שהכל ישתפר מעתה ואילך.
אז קטנטני..הכל ישתפר,תסמוך עליי,גם לבד אני לא אפול מהרגליים!!
אני אשיג את המטרות שלי ואז אוכל להביא אחד כמוך..ולשמור עליו.
מבטיחה! "
http://www.youtube.com/watch?v=K49XSdK2GkQ