לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

stay strong

הסתכלתי עלייה,היא הייתה חיוורת,הבגדים היו תלויים עלייה,היא לא חייכה וענייה היו שחורות וחסרות כול סימן חיים,היא הייתה רזה,אבל לא מספיק.כולם סביבה דאגו,היא נעלמת הם אמרו,ואני רק לחשתי לעברה,רק עוד קצת,רק עוד קצת ותהיי רזה ודקיקה כחלומך,לחשתי לה,לנערה במראה.

כינוי: 

בת: 28




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014





אני בוהה בהישתקפות שלי על מסך המחשב,העניים הנוצצות והריסים המטפטפים דמעות שמתגלגלות על הלחי.

זה מה שאני רואה בהשתקפות על מסך המחשב.

אני מרגישה בתוך בועה,מנותקת מהעולם,לבד.

עכשיו זה באמת לבד,כבר אין בטן שההיתי מניחה עלייה יד ופותחת בשיחה.

"קטנטן\ונת שלי..

אף פעם לא הרגשתי ככה כלפי  דבר בעולם.

אני יודעת שאיכנשהו איכזבתי אותך,אבל לא הייתה לי האפשרות להמשיך איתך.

אני עוד ילדה בעצמי,חסרת אמצעים,מצב כלכלי לא קל,ומערכת יחסים לא יציבה.

איך יכולתי להשאירך? לא יכולתי...

עכשיו זה כואב לי,הכאב הפיזי קטן כלכך לעומת הכאב הפנימי.

אני בוכה כי הכאב הפיזי קורע אותי,זה מגיע לי,ולא סתם אלו התוצאות של מעשיי,

הדבר ששבר אותי,היה להביט בצג,ולראות איך מהכדורים האלו הופסק הדופק החלש גם ככה.

למה אני מרגישה שהרגתיי אותך קטנטני? כלכך הרבה עושים את זה ועוברים בזה,למה אני לקחתי את זה כלכך קשה?

אני יודעת שאם ההיתי משאירה אותך קטני,לא היה לך טוב פה,וגם לי...זה היה הפתרון הכי טוב שהתאפשר.

אני מצטערת בפנייך,לא התכוונתי,אבל לא הייתה לי ברירה.

אם זה היה קורה עוד כמה שנים,לא ההיתי שוקלת את זה.

ואתה יודע מה קטני?אני רגשנית נורא,וכעוסה ואוהבת,ואני רוצה שהכאב יפסיק,אבל כרגע זה מגיע לי.

זה רק מזכיר לי את מה שעשיתי ולא דיברתי.

שואלים אותי,ואני שותקת קטני,לא מסוגלת לדבר על זה.

ואין עם מי לדבר על זה,כי זה פשוט יראה מוגזם,כי פעם אחת,סוף סוף הרגשתי איך זה לא להיות לבד לרגע.

החיים שלי אף פעם לא הלכו לפי התוכניות שלי,ותופתע,הפעם לשם שינוי הצבתי לי מטרות,ואט אט אני מתפסת אליהן.

זו עוד סיבה שאתה ההיתה בלתי אפשרי.

אני גאה בעצמי,אני אוכלת..לא ביומיים האחרונים כלכך,אבל זה רק מהכאבים.

אני רואה בעצמי צדדים אחרים,מחייכת לעצמי במראה.

אבל כל פעם מחדש מגלה,כמה שהעולם הזה כעוס,כל אחד עם מניע משלו.

קשה לנטוע את האמון שלך במישהו,אנשים עוקרים אותו ואתה נישאר מאוכזב..ולא מאמין,אחריי זה,אתה כבר לא מאמין בכלום.

ואז יבוא האדם,שיוכיח לך אחרת..יגיד שהוא תמיד פה בשבילך,ועובר הכל איתך ושיתן ויעשה ואתה שוב סומך על מישהו..

מאמין למילים,ומצפה שברגע האמת גם המעשים יצאו לפועל.

ואז,כשאתה באמת צריך אותו,הוא לא שם..לא כי הוא לא רוצה,פשוט כי הוא לא יכול..אז אתה שוב לבד,ומאמין רק בעצמך.

כי אתה זוכר כבר שאמרת שתעבורנאת זה לבד,וצדקתה..

ואת לא כועס עליו אפילו..רק מאוכזבת.

ואת שוכבת במיטה,ובוכה לתוך כרית,בלי חיבוק של אף אחד..רק מילים רחוקות בטלפון או בהודעה שלא נישמעת באוזנייך כלל.

מחבקת את עצמך,ומזכירה שהכל יהיי בסדר,שהכל ישתפר מעתה ואילך.

אז קטנטני..הכל ישתפר,תסמוך עליי,גם לבד אני לא אפול מהרגליים!!

אני אשיג את המטרות שלי ואז אוכל להביא אחד כמוך..ולשמור עליו.

מבטיחה! "

 

http://www.youtube.com/watch?v=K49XSdK2GkQ

נכתב על ידי , 28/5/2014 10:26  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Maybe i can close my eyes
forget everythin' just for the night
all alone just for a while
tryin' to keep my head up high

אם רק היה לי איך להסביר את האבסורד הזה..אבל אין לי.

השתמשנו באמצעי מניעה,אני כבר מעל לחצי שנה עם גלולות,דייקתי יום-יום.

וחוץ מזה שעם המחלה שלי,אמרו שכבר לא אוכל להביא ילדים,אז פאק,איך??

לעומת הפעם שעברה שזה קרה עם האקס שלי,ברגע שראיתי את תוצאות הבדיקה..בכיתי,אבל חייכתי.

זה קרה מאהבה טהורה,זה לא היה מתוכנן,אבל השקענו בזה.

דיברנו עשרות פעמים על אילו הורים טובים נהיי,וכמה שאנחנו רוצים ילדים יחד.

אבל לא ככה.

בקיצור,אין לי סובלנות להסביר על מה שהיה.

בפועל,אני לא יודעת מה לעשות,זו תהיי הפלה שנייה,והרופאים אמרו שבכלל לא אוכל להביא ילדים.

אני יודעת שזה לא הזמן,ואין לי האמצעים לשמור עליו או עלייה..

גם שהבן זוג..אם ניקרא לו עכשיו ככה.

אצלו בראש יש רק אפשרות אחת,ואני כמובן צריכה לדאוג גם לתחת שלו,לא לדפוק לו את החיים.

לא לסכן את העתיד שלו.

ידעתי שהתגובה שלו תהיי להפיל,בלי לחשוב פעמיים.

הוא שאל מה אני רוצה אבל תכלס זה לא משנה כשאני יודעת את דעתו,

אז נגיד ככה,להשאיר ילד או ילדה קטנה,שמתפתח או מתפתחת עכשיו בתוכי,ילד של אהבה,ילד שלא היה אפשרי שיבוא..

זו מתנה,מתנה שהנידרש ממני זה לוותר עלייה.

אבל אני לא רוצה,אני מפחדת.

זה שלי,זה שלי ושלו.

למה זה צריך להיות?למה מתפתח עכשיו משהו שסוף סוף שלנו,ואי אפשר לשמור עליו?!

אני תופסת את הראש בידיים,ואני רואה את הדמעות  נופלות לי על הסדינים,זה לא נועד להיות?

 

***בחילות והקאות זה סרט רע
הסיוט שאפחד לא מדבר עליו פשוט קרה
שוכבת במיטה חושבת איך היא מספרת אם בכלל ואיך תחזור שוב לשגרה
הסתכלה אל המראה נגעה בבטן לא הצליחה לדבר

פעם ראשונה שהיא ממש לבד עם עצמה
.מקל עם שני קווים זרוק ליד האסלה...

נכתב על ידי , 13/5/2014 16:56  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דך ריק,אני יכולה לכתוב למולי כל דבר שעולה לי בראש.שתקתי יותר מדי זמן.

המערכת יחסים הזאת בקריסה,ואני חייבת להודות בזה,משהו שלא רציתי לעשות עד עכשיו.

אולי מאוחר מדי לתקן?אני מרגישה שאיבדתי את בן הזוג שלי מבלי שזה יקרה בכלל.

כשאני איתו זה כבר לא מרגיש כמו להיות איתו.

כן,אני מרגישה מאוהבת מחדש,אבל זה כאילו לא באותו האדם.

מצאתי את עצמי שוכבת במיטה,מנתקת את האינטרנט כדי ששום דבר לא יריע לי להתחבר אל עצמי,

אל המציאות שאני מדחיקה..שמתי אוזניות וגלגלתי תמונות שלנו,נפל לי האסימון.

נפל האסימון,הרסנו את זה.הרסנו את מה שרק התחלנו לבנות.

ביום ראשון אנחנו עתידים להיות שמונה חודשים יחד,פעם..כשרק ההיתי מבולבלת או טיפה מדוכדכת,ישר ההיתי מדבר איתו.

היום?אני שותקת,בוכה אחר כך,כותבת על זה ומוחקת..לא כי לא בא לי לספר לו,

פשוט כי אני לא רוצה לעורר מהומה,ואז כואב לי פי עשר.

הוא אומר לי המון שנימאס לו,כואב לי לשמוע את זה וזה רק מוסיף אש למדורה שכבר חיה בתוכי.

בתקופה הזאת,שהיא הכי קשה שהייתה לי כבר זמן רב מדי,אני מחפשת חברה,ואם אני לבד רק לדקה..עצוב לי,ואני בוכה,ומפחדת..בלי הסבר מדוייק למה,אולי כי אני סתם מטומטמת.

אלוהים,ההיתי רוצה לבקש,רק משהו קטנטן..

קטן בשבילך אך גדול וחשוב בשבילי.

תיתן לשנינו אושר,גם אם בניפרד,רק שלא יפסיק לחייך..זה החלק היפה בו.

זה והעניים הנוצצות.

תן לי תקווה וכוח,כי אני יודעת שכל זה לא סתם,אל תתן לדמעות לרדת.

רק דמעות של אושר,ושל התרגשות.

תן לי להרגיש חשובה כמו אז..תן לי לדעת שיסתדר,כי אני מיואשת.

יותר מדי מיואשת,וכואבת,כן..כואב לי מאוד.

נכתב על ידי , 8/5/2014 00:45  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

3,559

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstay strong23 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stay strong23 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)