מזל טוב ליאתמול חגגתי 29
הייתי בחתונה השבוע
החתן חרדי לשעבר
המשפחה שלו חרדית
אבא שלו רב
אמא שלו רבנית
האחים שלו רבנים
אחותו נשואה לרב
אבל הוא חילוני
קרבי
מילואים
מיסים
השכלה
כל החבילה
היה רגע יפה בחתונה
אותנטי
כזה שרואים רק בפרסומות של סלקום -
בהתחלה היו ריקודים מופרדים (בשביל הצד שלו)
לאחר מכן היו ריקודים רגילים (בשביל כל השאר)
באיזשהו שלב, בריקודים הלא מופרדים,
האחים שלו נכנסו לרחבה
חבורה של פינגויינים שמחים
התעלמו מהבנות החשופות
התעלמו מהמוזיקה הלועזית
נכנסו היישר למעגל
בשביל לרקוד עם אחיהם
מרגש עד דמעות.
זה מה שאני אוהב בישראליות
זה מה שאני אוהב ביהדות
אני לא דתי במיוחד
אבל גם בא מבית חרדי
כל הדודים שלי, משני הצדדים, הם דתיים
ההורים שלי - פחות.
אבל מאמינים, לעזאזל, הם מאמינים בכל הדברים האלה
ואני ספגתי מזה.
אולי אני אתאיסט,
ואולי לא
וכן, הנחתי תפילין עד היום השני שלי בצבא (בראשון עוד הנחתי, בשני העדפתי לעזור לחבר'ה).
וכן, עליתי לתורה.
וכן, הייתי בהלם כשילדים אחרים בגילי החליטו שלא.
וכן, אני צם בכיפור מאז גיל 10 (אבל הפסקתי באיזשהו שלב)
וכן, אני שומר את השבת של כיפור באדיקות
ובפעם הראשונה שראיתי חבר מדליק אור בכיפור למרות שהוא צם, הסתכלתי השמיימה וחיכיתי לראות אם הם ייפלו.
לא נפלו.
ונכון, אני לא שומר כשרות
או מצוות (למרות שזה לא נכון להגיד, עם כל כך הרבה מצוות, כולנו שומרים כמה).
אבל יש פה הרבה יותר מזה
זו לא היהדות כדת
זו היהדות כתרבות
פולקלור.
יום אחד,
כשאתחתן,
אני מקווה שגם בני הדודים שלי יסכימו לרקוד איתי
למרות הריקודים המעורבים.
גיל 11
יום הולדת במקלט
הגיעו כל החברים
אובדן התמימות
גיל 13
חוגגים בר מצווה
נהנה עדיין לצפות בזה
גיל 17
יום הולדת הפתעה
הגיעו כל החברים
ואחי
אבל מי שבאמת רציתי
לא באה.
גיל 18
אפילו לא זוכר מה עשיתי באחד מימי ההולדת המכריעים בחיי
גיל 19,20,21
יום הולדת בצבא
ימי הולדת ממש ממש עצובים
גיל 22
יום הולדת שחרור
השתכרות למוות
הקאה במועדון
אחד מימי ההולדת השמחים בחיי
25
חודשיים אחרי שעוזב את אחד ממקומות העבודה החשובים בחיי
שלושה חודשים לפני פטירת אחד האנשים הקרובים בחיי
יום הולדת מצמרר בפרספקטיבה לאחור
26
חוגג בלי אלכוהול
שנת אבל
29
אתמול
החגיגה הכי ריקה מתוכן בחיי
מי שחושב שכמות הלייקים וה-"מזל טוב"-ים שהוא מקבל ביום ההולדת שלו זה מה שמשנה
הוא איש שטחי
מה שחשוב זאת ההוויה
חגגתי אתמול עם המשפחה
מראש הודעתי שאין לי כוח לחגיגות מיותרות
מראש החלטתי שאני רוצה את ה-29 שלי בשקט
בדממה
ההיענות הייתה פנומנלית
כולם
כולם
לא עשו בעיות
עכשיו מתחילות להישאל השאלות
יכול להיות שכן כדאי לחגוג?
והחברים פתאום לוחצים
אלה מהלימודים
ואלה מהעבודה
ואלה מהעבודה לשעבר
ואלה מהשכונה
הכי קשה עם אלה מהשכונה
הם ממש שואפים לחגוג
ואני? אני בסך הכל רוצה קצת שקט.
הילד בן 30 עוד מעט
אבל כבר יש לו חום גבוה.
שבת שלום,
שון,
ילד יומולדת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
