אני לא באמת אוהבת אותך , אף פעם לא אהבתי.
אפילו שמשהו בינינו ,בחיים לא היה קורה כי לך יש את ההיא, היית חבר אמיתי נתת לי להררגיש מיוחדת ואני יודעת שבאיזשהו מקום נתתי גם לך להרגיש מיוחד.
אני יודעת שניצלת אותי , כי המצב בניכם כבר הרבה זמן לא משהו, והיית צריך מישהי לדבר איתה ולהרגיש אהוב, ואני ידעתי את זה,
אבל לא היה לי אכפת כי ידעתי שאנחנו פשוט רוצים להפסיק להרגיש לבד.
היינו כלי בידי האחר, או שאולי באמת היינו חברים.
רצית להתקרב סתם כי היית בודד ואני עשיתי את מה שידעתי לעשות הכי טוב ,אני ברחתי.
קשה לי לפעמים לחשוב אם הרגשת שאנחנו סתם ידידים מאוד טובים או משהו מעבר או שהכל היה בראש שלי כי לא באמת עשינו כלום חוץ מלדבר, עד היום כשאני עוברת ליד הבית שלך או רואה את המכונית שלך בסוף הרחוב,
אני מרגישה הרגשה של פספוס שאם התנאים היו מאפשרים את זה היינו עכשיו יחד.
אבל אני לא באמת אהבתי אותך, הייתי סתם ילדה שהייתה מאוהבת באהבה ,ברעיון שלה.
אף פעם לא אהבתי אותך! נכון??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
