יש אנשים שנולדו לסבול, ויש אנשים שהעולם פרוס לפניהם ורק מחכה שינצלו אותו עד הסוף.
אני חושבת לפעמים עד כמה זה לא פייר, אומרים שכולנו שווים אבל זאת קלישאה שעבר זמנה,
האושר מוגבל בעולם, אחרת למה אדם מרגיש טוב יותר בנוגע לעצמו כשהוא רואה שהאחר סובל ובמצב רע יחסית אליו.
ולפעמים קשה לי להאמין שאלוהים קיים, למה שיתן לחלק לסבול ולאחר לשמוח , ואם האושר באמת מוגבל בעולם אז לפחות שיהיה גם הסבל. ואם אני לא מאמינה שאלוהים קיים למה אני כועסת עליו עכשיו?
אני לא זוכרת שאי פעם הייתי כל כך לא מאושרת, אם מישהו היה רואה אותי מהצד הוא היה אומר שאני מגזימה ואני צריכה להסתכל על אלה שבאמת קשה להם.
אולי אני באמת מגזימה אבל זה לא עוזר זה היה השבוע הכי נורא שהיה לי כבר מזה זמן רב, עבר ממש הרבה זמן מאז שבכיתי והשבוע לא הפסקתי.
ועוד בכל זה היה תקוע גם היומולדת שלי. אני רק רוצה שהשבוע הזה יעבור אני רוצה שיפסיק לכאוב לי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
