תמיד נחשבתי לחכמה, לא בקטע מתנשא, אבל זה משהו שתמיד הסביבה החשיבה אותי ואני החשבתי את עצמי , לא הייתי צריכה ללמוד הרבה למבחן כדי להצליח, הייתי תמיד המצטיינת של הכיתה והכל בא לי בקלות, ואז הגיעה כיתה י"ב ושברה אותי , התרחקתי מהחברים והרגשתי לבד, לא התקבלתי לתפקיד החלומות שלי בצבא, והרגשתי כאילו אני לא מתקדמת בחיים, התחלתי ליפול בציונים, אבל לקחתי את עצמי בידיים הבנתי שזה פשוט לא בא יותר בקלות ואני צריכה לעבוד ועבדתי....
ואז הגיעו תקופת הבגרויות וזה לא משנה כמה עבדתי וכמה השתדלתי לא הצלחתי , והשבוע היה השיא, נכשלתי בשתי מתכונות באותו שבוע , ונשברתי הרגשתי שהמשבצת של המצטיינת כבר לא מתאימה לי ואני לא יודעת מה נשאר ממני אם אני לא חכמה אז מה יש בי? מה מיוחד בי.
ואז הבנתי אני פשוט ממוצעת, וזה כואב כי זאת השנה הראשונה שהבנתי מזה כישלון, בלימודים בצבא ובחיים החברתיים שלי, ואני חייבת להגיד שאני פשוט לא אוהבת את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
