פוסט שני שלי היום.. זה לא אופייני, אבל אני ממש מרגישה צורך לכתוב ולפרוק.
אני מרגישה את כל העצבות משתלטת עלי, תוקפת אותי וממלאת את כולי פתאום.
תחושת האשמה, הבדידות והריקנות מציפה אותי. אני מרגישה רע עם הסביבה שלי, כלומר החברים וגם עם עצמי הנפש והגוף שלי.
מתי אוכל להיות מרוצה ממה שקורה בתוכי וסביבי?
גם פחד פוקד אותי.
פחד מאוכל, מהתקפי אכילה, מאובדן של אנה.
אני מפחדת להיכשל ולהיכנע ולאכול הרבה ולהעלות שוב במשקל כמו שקורה לי תמיד. ובכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שאצליח.. האם הפעם באמת אצליח? מאתמול בחמש התחלתי.. לא אכלתי כלום עד היום בצהריים שאכלתי פשטידת ברוקולי ואני לא מתכננת לאכול היום כלום יותר, אולי רק כוס תה. אני יוצאת בערב עם חבר שלי וחברים ואחרי זה ישנה אצל חברה שלי.. אסור לי לאכול אצלה כלום בבוקר! אין לי מה ללבוש היום, בהכל אני נראית כלכך שמנה.
הגועל העצמי שלי פורץ מחסומים שהצבתי לו. אני חשה בודדה מתמיד. לא משנה כמה מוקף אנשים תהיה, אם אפחד לא יבין אותך- אתה תרגיש לבד.
אני כבר לא מעוניינת בפרידה מחבר שלי. ישנתי אצלו בשישי [כמובן ששיקרתי להורי ואמרתי שאני ישנה אצל חברה] וזה מה שגרם לי לשנות את דעתי לבינתיים אבל מי יודע מה יהיה היום.. פשוט היה לי כיף איתו באותו הלילה.. אבל אני לא מבטיחה שאחרי היום דעתי לא תחזור לקדמותה.. אעדכן מאוחר יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
