כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב פה פוסט, לבטא את מה שאני מרגישה, כי באמת שעוברים לי המון דברים בראש, והיית כלכך רוצה להעביר לכם את ההרגשה המוזרה שיש לי עכשיו.
אני בעצמי לא ממש סגורה מה זה, זה טוב? זה רע? אינלי מושג
זאת פשוט סוג של אדישות..
לא ממש אכפת לי משום דבר.
לא אכפת לי אם חברות יפסיקו לדבר איתי וינתקו איתי קשר
לא אכפת לי אם הציונים שלי לא יהיו כל כך גבוהים..
לא אכפת לי לשבת בבית לא לעשות כלום.
*כבר לא* אכפת לי שהאקס שלי שונא ומתעב אותי (וכן, אני מודה בזה שהיה לי עם זה קשה בהתחלה וזה אפילו רדף אותי בסיוטים)
כל אלו לא ממש מדאיגים אותי, להפך. הם גורמים לי להרגיש חזקה ובלתי פגועה.
מה שיותר מטריד אותי זו העובדה שכבר פחות אכפת לי מעצמי. מהנפש שלי ובעיקר מהגוף..
אני כבר לא מנסה להלחם ולהאבק במשקל וסתם מזינה את הגוף שלי בזבל.
לא אכפת לי להרגיש עצובה מידי, שמחה מידי או כל דבר
אני פשוט מרגישה שכל דבר בחיים שלי נהיה מאוד מכני.. סוג של גלגל כזה שכל משבצת בו חוזרת על עצמה.
אין רגש, אין ייחוד הכל מאוד מרובע ומקובע.
איפושהו אני מרגישה ששרפתי את הרגשות, התחושות והאכפתיות שלי כלפי עצמי, אחרים והסביבה.
אז מה אני סוג של רובוט כזה עכשיו? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
