putting my defenses up

כתבתי פה עכשיו פוסט שלם על הפרידה הנוראית והמזעזעת שהייתה לי מחבר שלי 

ובוום

האינטרנט נתקע וזה נמחק

אז אולי זה סימן שזה לא היה צריך להתפרסם.

אני רק אגיד שזה נגמר רע, הוא לקח את זה קשה, אמר לי דברים איומים- קילל אותי ועכשיו בטח שונא אותי.

הדבר הכי קשה לי כאן הוא שאיבדתי אדם אוהב. הוא אהב אותי באמת, אהבה חזקה, טהורה ואפילו תמימה קצת

והשאלה שעולה בראש היא.. האם אמצא עוד מישהו שיאהב אותי כך?

כל מה שנותר לי לקוות הוא שככל שיעבור הזמן הוא יצליח להסתכל על העיניין בעיניים פחות מאשימות, יותר מבינות ואצליח לראות גם את הדברים הטובים שהיו.

קשה לי עם העובדה שהוא ככ עוין אותי כרגע. זה שורף.

והנה עוד ויכוח איתך מוציא את האמת החוצה

חושף את הריחוק, הכעס והחוסר חיבור התמידי ששורר ביננו, לפחות מצידי

אני לא יכולה לטאטא הכל מתחת לשטיח, ותמיד אחשוף מעט לכלוך

לפעמים גם הרבה

אני כמהה לאמת, אוהבת את האמת ומעריצה אותה

אני רוצה להתחבר אל האמת שלי

ביני לבינך אין הבנה ואין התאמה

אתה לא הבחור בשבילי והכאב הגדול שלי מסתובב סביב העיניין שאתה בטוח שאני הבחורה בשבילך

הלב שלי התמלא אבק מאז שאני איתך. במקום ללמד אותו לאהוב, גרמת לו לשכוח

משהו בתוכי נכבה , האור שהיה כרגע בהפסקת חשמל 

אתה, אתה מוציא ממני צד רע, משהו שאני כלל וכלל לא אוהבת להיות

אתה מעצבן אותי אבל בלי כוונה.

ושוב מהדהד לי המשפט הזה בראש

"הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להיפרד" 

אבל מתי? מתי אעזור כוח, ואמלא אחר ההוראות הפנימיות שלי

מתי אקשיב לעצמי

מתי אלמד להבין את עצמי?

לפעול לפיה..

לפי האמת שלי.