זה הרגע הזה שאת פשוט מחכה שהשנה תיגמר,
שאת לא רוצה להתחיל שום דבר חדש כי את יודעת שיש לך מבחן, ועבודה ועוד עבודה,
את פשוט מדוכאת כי את מוצאת את עצמך רבה עם אח שלך על המחשב, ואז את לא יודעת מה לעשות איתו,
את רק רוצה שמשהו ישתנה,
יש לך כל כך הרבה מה לעשות... אבל רק עוד 17 ימים,
את משטדלת ללמוד, אבל את נירדת כי ליפני זה תירגלת ריקוד לספורט, ואז רבת עם זינוקית כדי לתביא לך לעשות העתק הדבק ואז תוכלי להדפיס את העבודה שלך במקום לחכות עד שהיא תגמור את העבודה שהיא הרגע התחילה (הזינוקית ניצחה)
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההה
זאת הייתה הזעקה הווירטואלית שלי
אני כבר חסרת חיים חוץ מבית הספר...
אני לא יודעת מה לעשות כי גמרתי את כל המחיובחות שלי, אני צריכה ללמוד למבחן אבל נירדמתי באמצע,
הרגע המורה שלי שלחה שבקרוב תשלח לי את הציונים מהמבחן, וחייכתי. אין כבר מה לעשות כי אני חושבת לעצמי :
אבל יש לי עבודה!! ומבחן ענקי!! לעשות עכשיו דברים????!מ לאאאא....
אבל אני כן צריכה להפסיק לחשוב רק על זה, אבל המחשבה ששנה הבאה קשה יותר וש יא' זה בכלל השיא מלחיצה אותי עוד יותר.
בית הספר הוא מוסד איום, שקולא את הילדים בו ומלחיץ אותם בצפיות ודברים, הוא גורם לך להילחץ ולהיות בקריזה וסטרס, וזה בשביל מה?! בשביל עולם עוד יותר מעוות- שבו צריך להיתנהג ככה למען מחיה טובה, כדי לחיות את החיים.
אני מרגישה שכל החברה מקולקלת, אומרים שגיל ההתבגרות זה הגיל הכי טוב... אבל אני לא רואה איך כשכל הזמן מצפים ממך שתעשי ותצליחי! אני לא רוצה לעלות ולהצליח! לא למטרה הזאת!! בן אדם צריך לחיות את החים! ולא דווקה בין עבודה לחופש, תחשבו שהעולם היה נקי ממפעלים כסף שטח וכ'ו... היינו פשוט מחפשים בטבע וממציאים, אבל לא פוגעים כך בסביבה , אבל החברה שלנו לא כזאת ואפשר לסכם את החיים שלנו כך:
של בית ספר -> עבודה-> מוות
אני מרגישה רכובה, משועממת, חסרת חיים.
ניראה לי שאני חולה. ולהישתחרר מהקבלים שהעולם שבו נולדתי קבל אותי בם זה בילתי אפשרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. death.