אז הינה אני יושבת לי כשכל הבית יושן למרות שלא באמת מאוחר אבל מחר יש בית ספר,
וכותבת לכם על מה שעבר עלי היום, אז הייתי צריכה ללכת בשמך שעה וחצי לתנועה קודם אמא שלי הלכה איתי חלק מהדרך ואז פגשתי את חברתי והמשכתי איתה, זאת הפעולה השניה האמיתית אמיתי בחיי, יש לי גדוד ד' ורובן בנות והן פשוט מתוקות, שכחתי את כל מה שהיה אמורלהיות בפעולה שתיכננו באישון לילה ופשוט שיחקתי איתן פחית ושם ילדה אחת הייתה צריכה שאני אשב איתה אחרי שהיא החליקה בעט ריצה ונפלה עם רגל פצועה, ואז בזמן ששיחקנו חיי שרה ילדה אחת קיבלה כדור בגב וזה כאב לה והאחרת אמרה שהיא בוכה אז היא דחפה אותה, ז''א עוד שתי בנות שאני צריכה להרגיע, אבל רגע האמת הגיע כשראיתי ילדה בוכה בצד.
אני: מה קרה? למה את בוכה?
א': הן בכלל לא מתיחסות אלי! אני עומד קרוב עליהן ומבקשת שימסרו גם לי את הכדור אבל הן לא מקשביות וממשיכות לא לשתף!"
הייתי בשוק והרגשתי אשמה... אפילו לא שמלתי לב לזה, ניגשתי לדבר אם הבנות
"היא מרגישה שאתן לא משתפות אותה..."
"אנחנו זרקנו לה את הכדור! היא פשוט חושבת שכל צומת הלב צריכה להיות אליה!!!"
ולא ידעתי למי להאמין, לכן אני אמרתי [לאחר שהן אמרו צעקו לי את זה עוד 30 פעם] שיגידו לה את זה אבל בעדינות, והן המשיכו לצווח אותו דבר, מדריכה מהשמינית הציעה את עזרתה שקיבלתי בשמחה כי הינו צריכים ללכת עם כל השבט לבית הספר ששימש לנו כשבט ובזמן הזה המדריכה הבוגרת דיברה איתה ולשם הלכה עוד חניכה שלי, מסתבר של על א' אותה ילדה שבכתה ולא ידעתי מה לעשות הייתה בחרם, לא דיברו לא שיתפו לא שיחקו, זה גם היה ככה בבית הספר שלהם, כשהאם הגיע לכחת אותה דיברו איתה, ועד עכשיו אני מרגישה רגשות אשמה, זה הגדוד שלי, אני מדריכה בו, אני אמורה לשים לב כשדברים כאלה קורים. ובכל זאת הבנות אמרו שהן נהנו מהפעולה [גם א'] והרשג''ד שלי אמר לי שהעברתי אותה מצוין ושעמדתי טוב בכל האתגרים שהציבו לי היום, אבל אז כשנסענו ביחד איתו ואם אותה מדריכה שעזרה לי דיברנו וצחקנו ביחד ואז היא אמרה :תיראי מה יש לו על הצוור" במין צחוק כזה ואני ראיתי שני סימנים אדומים על צווארו,
"מה זה מישהו חנק אותך?"
"מה? אה אחי הקטן...אהם זאת אומרת אני וגייסי הלכנו מכות..."
המדריכה:"כן ואז נהיה בינהם מין פרץ אהבה שכזה..."
הבנתי את הרמז
"אז מה התנשקת אם גיסך???"
והכל בזמן שאני ואותה המדריכה צוחקות
"וואי איזה מגעילות"
אולי כל זה קרה בזמן שצחקנו אבל אני מפחדת שהיא ניסתה להעביר לי איזה שהא רמז, זה לא היה סימנים של מכה או פצע, אלה היו סימני אודם ואני ממש מקווה שאלה לא היו סימני אודם, או שאלה היו סימני אודם שלה, או שזה היה היקי או משהו כזה...
אבל לא נירא לי שהיא שמה היום אודם, אז אני ממש ממש מקווה שזה לא אודם, כי אם זה כן, אני לא אדע מה לעשות עם עצמי, כי אני חושבת שהיא תשבר.
ופעולה הבאה אני עושה לחניכות שלי כזאת שיחה על חמרם, כי לדעתי זה אחד המשחקים האכזרים שילדים המציאו.
ומחר אני כניראה מתחילה את מגמת האומנות הראשונה שלי! D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. death.