הלוואי שהייתי משוחררת, חופשיה!
זה נישמע כה נהדר, לא?! חסרת מעצורים, לייה את החיים, עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא יכול לעצור אותי.
אבל לצערי אין דבר כזה חופש, חירות, לא זה לא קיים...
יש כמובן את הטבע שכופה עלייך לעשות את הדברים שבילעדיהם לא תחייה, יש את הדת שאומרת לך מה מותר ומה אסור, יש את החברה שלוחצת עלייך מה צריך חעשות ומה לא, ולבסוף יש את עצמך. אתה הוא זה שיקבע אם למרות שממש ממש בא לך אתה יודע שזה לא טוב מבחינת עצמך, כי איך תוכל לחיות אחרי זה? הרי אף אחד לא ראה! אז מה זה משנה?
לא זה לא נכון. אתה ראית אתה יודע שכשהיית צריך לעצור את עצמך לא עצרת. אבל אולי אלה הדברים ששומרים על החופש שלנו... כי אף אחד לא רוצה שהוא יעשה דברים כמו חייה שלא יודעת לעצור, או להבדיל בין טוב לרע.
הדבר שעוצר אותי יותר מכולם לדעתי הוא
בית ספר
במקום לצאת לבלות, לגלות עולם. אני נישאר במקום הזה שניקרא בית ספר, ואני נישארת בו כי אני יודעת שאני לא אוכל להיתקדם שומקום בלי בית הספר. ואני אוהבת ללמוד, באמת שכן! אבל רק את מה שאני רוצה, לא את מה שהעולם כפה עלי, אני רוצה לדעת מה שאני רוצה, ואני רוצה להישתמש בקופסה שלי ולהוסיף בה את מה שאני רוצה,
איך אמר שרלוק [ד''א אנשים טוענים שהוא לא היה הראשון שאמר את זה...] המוח שלנו הוא כמו סלון, אנשחנו יכולים להוסיף אליו רהיטים וחפצים נהדרים ושימושים, אבל אם אנחנו רוצים שאהיה מקום לחפצים הללו אנחנו צריכים לפנות אותו מחפתים לא שימושים אחרים, ולצערי ניראה לי שבית הספר דוחף לי יותר מידי מהחפצים הללו. [ד''א אחד מהם ניקרא מטמטיקה -_-]
ובית הספר גם גורם לי ליפעמים להרגיש כמו מטומטמת במיוחד אחרי שאני מקבלת את התעודה הדיי כושלת שלי כי הם ניסו למלא אותי בידע שאני לא רוצה...
FUCK SCHOOL IM WANT TO BREAK FREE
חוצמזה שנה הבאה יש טאבו נורא שאסור לדבר עליו [מתחיל ב ב' נגמר ב ת'] ברר יש לי צמרמורות.
אני המשכתי את מסעי לאמריקה... ודי סגרירי כאן עכשיו, ואני בןאדם די חברותי שאוהב לדבר והייתי צריכה להעביר את דברי דרך כתב.... וגם כן לא לכולם.
יש לי חברה אחת ואני מאוד מעריכה אותה לדעתי היא חכמה [ למרות שנכשלה במטמטיקה כמו שבית הספר טוען] ולפי מה שהבנתי יש לה חיי משפחה קשים, היא עלתה מאטיופיה בגיל 5 והיו לה מידי פעם ירידות בחיי המשפחה והשכונה שהיא חייה בה לא מהשכונות הטובות שאני מקירה, הייתה לה השפעה רעה מהחברה, והיא מאוד ביישנית ולא ממש אוהבת את עצמה, אבל אני שמחה שהחברה הצליחה להשפיע עליה... לטובה! הבנות בכיתה מעוד מעודדות אותה, אני וחברותי יוצאות איתה לבלות [פעם ראשונה שהיא הלכה לסרט הייתה השנה בעודה בת 16!] ולצערי בגלל שאני הייתי באמריקה אמרתי לחברה שלי לבלות אתיה כדי שלא תרגיש בודדה או שהחופש שלה הזבזבז [כמו שהרגישה בשנה ליפני זה] אבל היא התחמקה מחברתי בזמן הקצר שהיא יכלה לבלות איתה... וזה לא שאין לאותה נערה חברות! יש לה חברה מאוד טובה אחת שחייה ממש לידה באותו בניין, אבל לאותה החברה הורים שמגוננים הרבה יותר מידי... ולא מרשים לה לצאת כמעת לשומקום וכן נשארו לה רק החברות מבית הספר.
שיעור נוסף שלמדתי על החיים, הוא שאין אדם "נורמאלי" מי בכלל הדביל שהמציא את המילה הזאת! כ''כ מטופש...
הינה דוגמאות:
חברה שלי: יש לה דירה גדולה, משפחה ומצב כלכלי בסדר גמור, ההורים שלה נחמדים ומרשים לה לצאת לטייל, אולי הם מגוננים לדעתי יותר מידי אבל בכללי הם בסדר. רק יש בעיה אחת יש להם מין תפיסה מעוותת כזאת שככל שהאח קטן יותר ככה הגדולים צריכים יותר לוותר על החיים שלהם וככה הם גם יותר אשמים, לאותה חברה יש 4 אחים קטנים יותר ממנה, והיא הבכורה, היא בוכה כמעט כל יום בגלל האזיקים האלה, השילוב בין "היא תמיד אשמה לבין המחסור בחופש שלה הוא קטלני והדבר היחיד שהחזיק אותה היו ספרים, זה היה סם החיים שלה [ואז גם אני הגעתי ואנחנו כ''כ דומות שאנחנו תומכות אחת בשנייה כאילו היינו היסודות של בניין] ואז אחותה הסתומה החליטה שהיא לא עשתה משהו כמו שהיא רצתה [כי היא הרי המשרטת שלה... ומעניין מאיזה אנשים הרעיון הזה הגיעה..] אז היא שפכה לה מים על כל הספרים האהובים של חברתי הטובה, וחברתי ישבה כל הלילה כדי ליבש אותם עם פן, בנוסף לזה אחותה גנבה לה דיסק של אחת הזמרות האהובות עליה [שאני קניתי לה ד''א, וככה זה כבר נהיה עניין אפילו עוד יותר אישי] ומחקה לה יותר מחצי תמונות הפאן ארט שלה שהיא אספה במשך הרבה זמן ומאוד הדגאתה בהם. אתם חושבים שההורים שלה עשו לאחותה משהו? אז אתם טועים... היא לא הייתה על המחשב בערך שעה והדיסק נישאר אצלה.. אז חברה שלי סוף סוף החליתה שהיא תיכח דברים ביידים שלה, היא גנבה לה את ה DVD [שיהיה אצלי זמן לא קצר אחרי זה... אתם יודעם כמקום מחבוא] והיא לא החליפה איתה מילה מאז וגם לא התייחסה אליה.
זה לדוגמא לא נחשב נורמאלי.
ולכל אחד יש שריטה כזאת או אחרת בסביבה או בעצמו.
אבל לא צריך להיכנס לפאניקה או לדיכאון! כי סביבך יש עוד הרבה כמוך.. את\ה פשוט לא יודע[ת את זה עדיין.
סוף פוסט,
פיס אוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr. death.
