ברירת מחדל

מעניין מה הוא היה חושב אם הוא היה יודע שאני כותבת עליו עכשיו...

הסיפור שהיה לי עם שחר כזה מטופש ומלא כאב.. אני לא יודעת אם להגיד לצערי או לשמחתי, אבל לא כאב שלי

אני באמת כבר לא יודעת איך אני מרגישה לגבי זה..

אני רק זוכרת ממש טוב את החולשה המטורפת שהרגשתי אחרי שהתנשקנו פעם אחרונה..

ואני גם זוכרת כשהוא כעס עליי על זה כשהחלטתי בפעם השנייה שאני לא רוצה להיות איתו, ואני זוכרת כשהוא כעס על זה שכל המקרה הזה

הוריד לו ממש את הרגשות כלפיי, ואני אמרתי לו "נו זה טוב, אני לא בן אדם שטוב לאהוב" והוא רק אמר שהוא אהב את איך שהוא הרגיש

וזה עשה לי כל כך הרבה רע והרגשתי כאילו אני הבן אדם הכי נוראי בעולם

ואז נזכרתי בכמות הפעמים שעשו לי דברים דומים, ואם כמה שזה כאב לי שרדתי

וגם הוא שרד, והוא פתאום נורא מוצלח וחתיך ומוכשר ואני ממש מסוקרנת ממי שהוא נהיה

ואולי אני גם קצת מתגעגעת

ואולי לא, אולי אני מתגעגעת להרגשה של להיות רצויה באמת על ידי מישהו

גם אם זה לא המישהו שרציתי בחזרה