ברירת מחדל

מקווה שקראתם את הספר "כמה טוב להיות פרח קיר", או לפחות ראיתם את הסרט ואם לא רוצו מהר לעשות אחד מהשניים ותחזרו לקרוא (: 

(זהירות ספוילרים)

אז יש את סם ופטריק, וגם את צ'ארלי כמובן. 

אני אחמיא לעצמי בענק ואעמיד פנים שאני צ'ארלי, וזה כמובן כי הגעתי למסקנה שיותוש הוא הסם שלי, ויפתוח הוא הפטריק שלי. 

אז סם כמובן, צ'ארלי מאוהב בה עד מעל הראש, עם העיניים הירוקות והמוזיקה האיכותית. נשיקה פה ושם, אבל בלי כוונה למשהו מעבר. 

החלק הזה בספר שהוא מבין את השיר על התאבדות כי הוא שמע את סם וקרייג שוכבים. BEEN THERE. 

אני ממש מחכה לסוף הזה עם הנשיקה הכל כך רומנטית בסוף, ואפילו שהיא עוזבת והוא מתפרק לגמרי. היא אוהבת אותו, כמעט כמו שהוא אוהב אותה. 

יפתוח שלי, כמה אהבה יש לי לילד הזה. הוא מצחיק ושנון ויודע לגרום לי לחייך גם כשאני בוכה בהיסטריה. אין כמוהו בעולם, אני כל כך סומכת עליו, ואני יודעת שגם הוא סומך עליי ואנחנו פשוט שם אחד בשביל השני. 

הוא הנקודת מבט הניטרלית שלי, וקשה לי לחשוב על משהו שקרה לי בזמן האחרון שהוא לא יודע עליו, ואני חושבת ומקווה שזה גם ההפך. 

בקיצור אני לא יודעת מה עמדתי בנושא, אבל יש לי סם ופטריק משלי, וזה גורם לי לחייך קצת לעצמי (: