ברירת מחדל

אני לא כל כך יודעת מה לכתוב כי הכל עובר לי בראש יותר מידי מהר ואני לא מצליחה לתפוס מחשבות

אני מרגישה מבולבלת וגאה בעצמי, כי אחרי שנה אני מצליחה להתגבר על יותם, וזה פשוט בא לבד, בלי שאני אדחף את זה יותר מידי 

מצד שני זה ממש מוריד לי עניין מהחיים אז אני מחפשת קצת בכוח. 

אני כל כך צריכה למצוא מישהו שאני אוכל לאהוב בלי לסבול כל כך כמו שסבלתי עם יותם ועם כל אלה שבאו לפניו 

כי אהבה זה קצת בולשיט, ואני נורא ממורמרת כבר לפני גיל 15... 

והיו לי המון סגירות מעגל בזמן האחרון, ואולי זה מה שנתן לי את האופציה להתגבר על יותם, כי כבר מיציתי את כל החוויות שיכולתי לעבור איתו. 

ואחרי הכל, אני ממש תוהה, מה כזה רע בי ולמה עוד לא מצאתי אהבה כשלכולם יש, או היה, או היה ויש. 

ואני מקבלת עצות מכל הכיוונים של להיות אני, ולא לצפות למשהו, ושזה יבוא לבד. 

אז שיבוא.

כי אני לא יכולה לא לחכות.