ברירת מחדל

מצאתי את הבית שלי, המקום שבו אני מרגישה אני, המקום שלי, המקום שאני רוצה להיות בו לעד. 

וכן אמנם זה מעט כללי, אבל אני מדברת על ירושלים, העיר שלי. 

כשנסעתי לת"א פתאום הבנתי איזה תענוג זה להתנהל בעיר שבה את מכירה כל סנטימטר, כל קו אוטובוס, יודעת לכוון אנשים אם מבקשים ממך.

המקומות המיוחדים האלה של היציאות, והמקומות המיוחדים האלה עם הזכרונות.

ההרגשה הבטוחה של רוגע, היופי של הבנייה והמגוון (הלפעמים מטריד) של אנשים. 

ואז מה אם בת"א לא יסתכלו עליי עקום אם המכנס שלי קצר מידי, או השיער שלי בצבע מוזר

ירושלים זה בית, זה משפחה, זה חברים, בשבילי זה גם תהילה.