ברירת מחדל

שנים לא כתבתי בערך, לא שלא היה לי על מה, חשבתי שאם לא אראה את זה שחור על גבי לבן זה יהיה פחות אמיתי 

זה לא שהחיים שלי רעים, כי באמת שהם לא, יש לי חברים מדהימים, ואמא מדהימה (רוב הזמן), חבר חדש ומקסים, ובסך הכל הכל "בסדר" 

בכמה חודשים שעברו, הספקתי לשבור את הלב לבן אדם שהיה כל החיים שלי כמה פעמים ברצף, אני חושבת שרגשות אשם זאת הגדרה מדויקת. 

ולא משנה כמה אני מתאמצת בסך הכל אני עדיין ילדה קטנה ולא הכי חכמה, שלא למדה להיות מאושרת ולפרגן לעצמה. 

חברה עשתה לי חשק לחזור לכתוב,

תודה חברה (: