כואב לי..
זה לא משהו בגוף זה לא משהו מוחשי שאני יכולה לטפל בו..
כואב לי הלב, אני לא יודעת איך לטפל בו אין לי גם איך..
הדמעות יורדות, זולגות מעצמן..
זה לא מפסיק..
ואני בוכה בשקט שאף אחד לא ישמע
אבל הדמעות לא מפסיקות ...
אני רוצה להעלם, לעוף מפה, רע לי כל כל רע... אני לבד, לבד! אני אמות ואף אחד לא ירגיש את זה..
לאף אחד לא יחסר, ולא יהיה אכפת..
אני לא רצויה פה בעולם הזה!
אולי מבחוץ אני ניראת הילדה הכי מושלמת הכי שמחה תמיד מחייכת אבל לא, כואב לי ורע לי ואין לי מה לעשות עם זה... אין מי שיעודד או יעזור... אין .
אני רבה כל שני וחמישי עם אחד ההורים ואם הם לא רבים איתי הם רבים אחד עם השני...
חברות? אין.. אני לבד.. תשאלו מישהו מהצד יגיד שאני מלאת חברות אבל לא.. אני מרגישה לבד! אף אחד לא מבין אותי אולי בת דודה שלי פה קצת אבל גם רחוקה... ועוד עכשיו רבתי עם החברה הבין הכי טובות שלי.. אבל כמו שכבר הבנתם זאת סתם הצגה.
אהבה? נשבר לי הלב יותר מידיי..
אני מטומטמת ועיוורת שלא מתאהבת בבנים הטובים שכל כך אוהבים אותי!
חצי שנה כמעט של סבל.. לא נקלט! רע לי בנשמה כל כך בגללו..
לימודים? הדרדרתי ממש.. אני לא מרוכזת בכלל כל הזמן באייפון בשיעורים, לא מקשיבה, לא לומדת בבית.. כלום.
אני רק בת 14 ועברתי כבר כל כך הרבה סבל... כל פעם לצאת מהבית ולשים פנים חדשות, להסתיר את הכאב והסבל בפנים ולהדחיק... לצאת מהעולם בחיוך לא אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
