אני לא יכולה לסבול את זה יותר..
עד לפני שנתיים היינו החברות הכי הכי טובות,
אף אחד לא היה יכול לשבור אותנו.
כל דבר שקרה לי הייתי רצה לספר לך ראשונה ולהפך.
כמה ניסו להפריד בנינו, לסכסך ותמיד תמיד לא הצליחו, התגברנו תמיד.
עשינו הכל למען השניה, היינו יחד תמיד בכל מצב והפכנו כל בעיה של אחת מאיתנו
לבעיה של שתינו!
המילה ח ב ר ה הייתה פשוט עלייך!
חברה? את היית אחותי
אז איך הגענו למצב שאנחנו מתביישות לספר דברים אחת לשניה?
איך הגענו למצב שהשיחות הכי ארוכות שלנו זה מה אכלתי היום בבוקר?
עכשיו זה פשוט שלום שלום וביי..
לחשוב שפעם היינו יורדות על בנות כאלו.
על בנות שלפני שנתיים היו דבוקות אחת לשנייה והשנה פשוט כמו זרות
לא היה אפשר שהן היו פעם כמו אחיות..
מצחיק שאמרנו שלנו בחיים זה לא יקרה, כמה שאמרו לנו שבחטיבה חברות
מתרחקות תמיד צחקנו להם בפנים.
אמרנו שנמשיך להיות יחד בחטיבה, בתיכון, בצבא, באוניברסיטה, נעשה חתונה משותפת אפילו,
ונספר לנכדים שלנו על החברות המדהימה שלנו שהחזיקה ככ הרבה שנים..
זה פשוט עצוב שכל מה שנשאר לי מימך זה זכרונות...
כולם, ממש כולם באו ושאלו מה קרה בנינו, את יודעת מי לא עשה את זה? את...
אני מרגישה שחסר לי משהו, חלק מהלב שלי פשוט הלך איתך...
אני יודעת שאת בצרה וזה פשוט כואב לי שאת מכחישה מימני הכל
כן זה כואב שאת לא סומכת עלי מספיק כדי לספר לי, מבטיחה לך אני אנסה
לעזור ולעודד עד שאצליח!
אבל טוב נו זאת כבר בחירה שלך....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
