Whatever will be, will be good

רק ההתחלה שלנו במערכת יחסים הזאת הייתה יפה... רק החודש הראשון, החודש הראשון הזה שדיברנו כל היום בפלאפון, ידענו כל שניה מה כל אחד עושה, החודש הזה שנפגשנו כל יומיים גם עם כל הקשיים שאנחנו רחוקים אחת מהשני, החודש הזה שאמרת לי כל דקה ׳אני אוהב אותך׳ ואז הריבים המעצבנים האלו של מי אוהב יותר שאי אפשר לצאת מיזההה! החודש הזה שהחיבוק שלך החזיק אותי, המבט שלך הראה שאתה אוהב, השפתיים שלך שנגעו בשפתיי שהשאירו תטעם המתוק שלך, שמשאיר תמיד טעם של עוד..היינו בעולם אחר לבד לא חשבנו על שום דבר ועל אף אחד כשהיינו יחד! החודש הכי מדהים שהיה לי איי פעם! 

וכך נגמרה לה התקופה הטובה, וכמו כל דבר טוב אחריו מגיע הדבר הרע.

התחלנו פחות להפגש.. כל אחד עם הלחץ בלימודים שלו, פחות לדבר, הגעתי למצב שאני מחכה שתשלח הודעה ומתי כדי לבדוק אם אני חסרה לך.. שלא לדבר על שיחות בפלאפון שלא הייתה אופציה כזו בכלל.. הכל התמלא באגו אגו אגו, מה שבחיים לא חשבנו שיקרה! עד עכשיו אני לא מבינה מה קרה לנו ואיך כל מה שהיה נעלם.. איך שכחת כל כך מהר תלמד אותי גם תלמד אותי לשכוח כי לזכור את זה אני לא רוצה.. אנשים היו מסתכלים עלינו היו חושבים אנחנו כבר שנתיים ביחד למה למה התקופה הרעה הזאת הגיעה? 

זוכר את החודשיים שלנו יחד? מצטערת להגיד לך אבל זה היה היום הכי גרוע שהיה לי בחיים.. 

אני נסעתי עד אליך פיניתי את עצמי מכל דבר רק כדי להגיע אליך, התקופה הרעה לא עניינה אותי רציתי רק לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי.. למנה ראשונה קיבלתי איזה חיבוק עלוב וויכוחים אחרי זה, במנה העיקרית אלו היו כבר ריבים ופרצופים, ולקינוח חיבוק עלוב ו׳ביי חייםשלי׳ עוד יותר עלוב. שם הבנתי.. שם באמת הבנתי שזה נגמר יצאתי מהפגישה הילדה הכי מבואסת בעולם כאילו יצאתי לפגישה הכי שמחה בעולם וחזרתי עם חצי לב שהשארתי אצלך, באמת הרגשתי שמשהו בי חסר.. הרגשתי כאילו משהו בתוכי נעלם ממש מין כאב בטן כזה וחנק בגרון הרגשה מאוד מוזרה. אותה הרגשה שהרגשתי כשאמרת, יום אחרי, שאתה מעדיף שניקח פסק זמן..אותה הרגשה בידיוק.

מה שהכי נפגעתי שאתה כתבת לי את זה דרך הווטסאפ, זה מה שאני שווה בשבילך? ומה שהכי מוזר שלא בכיתי, ההרגשה הייתה אבל דמעות לא.זוכר? אמרתי לך שאני אבכה אם ניפרד מתישהו אבל אני לא ואתה? גם אם אתה לא בוכה אתה מצטער אני יודעת, אני מכירה אותך, עושה ואז מתחרט.. זוכר? פעם פעם בתקופה הטובה שלנו אמרתי שאני בחיים לא יפרד מימך שאני לא אהיה מסוגלת, וכמה ימים אחרי זה אמרת לי שאתה כבר רוצה שנחגוג תשנתיים יחד אמרתי לך חכה בוא נגיע לזה קודם, ואתה אמרת נגיע הרי אמרת שבחיים לא תיפרדי מימני אז זה תלוי בי, ואם זה תלוי בי אז בחיים לא ניפרד.. חח מילים זה לא הצד החזק שלך...

 הבנתי ששום דבר לא באמת נמשך לנצח ולכל התחלה יש סוף, וכך גם לכל סוף יש התחלה.. אז אני יוצאת להתחלה החדשה שלי בהצלחה לי:)

לכתוב הכל על דף נייר, לכתוב את כל שעל הלב, לכתוב פשוט לכתוב את כל מה שהרגש אומר, ואז לסיום לקחת מחק ולמחוק את כל מה שכתבתי ככה סתם, פשוט למחוק...

אנחנו כבר לא מדברים, לא מתראים, מתנהגים כמו שני זרים, איך לחשוב שפעם היינו אוהבים..

העיניים האלו, שלא יכלתי להפסיק להסתכל.. לשקוע עמוק עמוק בעיניים הכחולות הגדולות והנוצצות האלו שפשוט היפנטו..

המבט הזה, שדיבר כל כך הרבה אלי.. שנתן לי להבין שאני הדבר הכי חשוב לו בעולם..

החיוך הזה, החיוך הזה כשהוא הסתכל עלי זה שאמר לי אני מאושר כשאת לצידי, החיוך הזה שלך שגרם לחיוך שלי לעלות גם.

החיבוק הזה, שאמר לי שהוא פה, לתמיד והוא לא יעזוב.

הבן אדם הזה, שאהבתי, זה שהבטיח שלא יעזוב, עזב... מבטים קרים לפעמים חולפים אבל חוץ מיזה? כלום. 

זרים התחלנו וזרים סיימנו...

אנשים אוהבים להסתכל בצורה שיטחית על המון דברים, אוהבים להבין את מה שהם רוצים להבין, חושבים שהם תמיד צודקים אבל לפעמים התפיסה של האנשים היא לא נכונה. 

אתה מכיר אותי? לא.

מה אתה חושב עלי? המון...

זה בא לנו בטבעי, לכולם.. אני לא אומרת שאני מיוחדת, לא גמאני עושה את זה במכוון או לא במכוון. 

כמה פעמים טעיתי... 

לא צריך לשפוט אנשים לפי מראה חיצוני זו טעות, לפעמים המלאך יכול להיות השטן, ולפעמים הילדה הכי סנובית יכולה להיות ילדה מצחיקה וחמודה.

לפני כמה ימים שאלתי חברה שלי, מה היא חשבה עלי לפני שהכירה אותי. היא חשבה שאני סנובית, אני יודעת שהרבה חברים שלי חשבו ככה לפני שהכירו אותי וגם עכשיו.. אנשים שלא מכירים אותי אולי חושבים ככה.. שופטים אותי רק לפי החיצוניות.. אני יודעת מה אני ובאמת לא אכפת לי מה חושבים עלי אבל לפעמים יש ילדים שזה פוגע.. אני לא מנסה לשנות אבל אולי תחשבו טיפה קצת לפני שאתם חושבים איזשהו משהו על בן אדם כזה או אחר.. הוא לא שונה הוא מיוחד..

אני יפה אז אני סנובית? 

אני עושה דאק פייס אז אני פרחה?

אני מתלבשת יפה אז אני חשה?

אני עושה קצת רעש אז אני ערסית?

אני אוהבת ללמוד אז אני חנונית?

אני לובשת מכנסונים קצרים אז אני זונה?

ישלי חבר ואני מתנשקת איתו אז אני שרמוטה? 

אלו דברים אמיתיים שאמרו לי.

עזבו אותי מסטיגמות אני זאת מי שאני ואני אוהבת את עצמי כמו שאני, לא אשתנה בשביל אף אחד, לא אוהבים? תתרחקו. לא מכירים אותי? אל תשפטו. אז ישלי קול של סנובית ואני אומרת יואו ואמאלה אבל לא אני לא סנובית. 

אז כן אני ילדה שעושה המון רעש ילדה פדחנית וזו השמחת חיים שלי, צוחקת עם צחוק מטומטם מכל שטות כן זו אני, וכוווווולםםם יכולים לקפוץ לי.