קטע שכתבתי שהיא מעיין שיחה ביני לבין החבר שלי לגבי יום העצמאות, היו לנו תוכניות לצאת והם בוטלו.

למה את כל כך דרמטית ?

בוא נשכח רגע מהעובדה שביטלתי את רוק עצמאות שחיכיתי לראות מתחילת השנה.
נשכח שביטלתי לראות את הפעם הראשונה של חברת ילדות שלי מופיעה.
נשכח ששני אנשים, שהם אתה והחבר הכי טוב שלי, שיש להם חלק ענקי מהחיים שלי לא יכולים לצאת בכלל.
נשכח שאת יום העצמאות אני מבלה בתור גלגל חמישי עם זוג שמתמזמז כל היום ושתי בנות שהן חברות הכי טובות.
נשכח שהמוח שלי עובד בצורה מעוותת שלפיה כל דבר צריך להיות מושלם ובדיוק כמו בחלומות שלי.
נשכח שאני לא יוצאת הרבה, הרבה ? אני לא יוצאת בכלל.
נשכח שאני גרה בצד השני של העיר, אז גם אם אני כן יוצאת אני נשארת עד מתי שההורים שלי יוכלו לבוא לקחת אותי או אוטובוסים. וזה לא הרבה זמן.
נשכח  שכשאני רוצה לצאת איתך ועם עוד כמה ילדים שהם חברים יותר טובים שלך משלי, לוקח לי שנתיים לשכנע אותך לבוא, ובסוף אתה נהנה יותר ממני.
נשכח שההורים שלי החליטו להראות לי שהם סומכים עלי ופעם ראשונה מסכימים לי לעשות לילה לבן.
נשכח שבניתי על השנה הזאת להיות השנה הכי טובה בחיים שלי.

אז מה לזכור?

עזוב. בוא לא נזכור כלום.