לאחרונה ראיתי המון המון המון בלוגים של נערות בנות 14 שניסו להתאבד.
כן גם אני כזאת, אבל זה לא בלוג עכשיו להתלונן עליהן, זה בלוג להבין משהו, ובאמת אני רוצה שמי שלעזאזל יקרא את זה יגיד לי תשובה משלו.
שמתי לב שכמעט כל בלוג שבו מספרת נערה שהיא ניסתה להתאבד ו\או נכנסה לדיכאון ו\או משהו בסגנון אין התעניינות, ובתכלס גם אני התחלתי להשתעמם. פעם כששמעו על נערה שהתאבדה, זה היה סיפור מפתיע, לא צפוי, איזה נערה תעשה דבר כזה לעצמה? היא בטח סובלת ברמות.
אבל היום זה כאילו, בעצם חתיכת ורידים זה מגניב, זה קולי, זה יגרום לך להיות פופולרי. וזה כואב לי וצורב לי מבפנים כי תראו מה אנשים עושים לעצמם רק בשביל לקבל את התשומת לב הזאת. אני לא מתלוננת, אני בטוחה שמה שאת או אתה עוברים זה דבר קשה במיוחד ולפי דעתכם נראה שאין אפשרות שיהיה יותר גרוע. אבל תאמינו לי שכן. 

בבלוג הזה אצור לכם שתי דמויות, הראשונה - הדמות המקסימלית, הדמות שעוברים עליה כל הקשיים שעוברים על נערים שחושבים להתאבד, נקרא לה מיקי, מיקי היא נקבה בת 15 החיה בישראל עם אימה שדואגת להכות אותם, אביה עזב אותן, בנוסף למיקי יש עוד 7 ילדים, אימא של מיקי לא חוזרת הביתה כמעט אף פעם, ואם היא חוזרת זה בשביל לישון, אמא של מיקי עובדת כל היום כדי לפרנס את כולם. מיקי היא כושית כמו שקוראים לזה היום, ולסבית. מיקי עברה אונס בגיל 11 ו12 וזכתה במזלה לראות את אחיה הגדול נורה מול עיניה בשוד. מיקי פעם אהבה בחורה, והבחורה עשתה את עצמה לסבית בשביל להביך את מיקי מול כל הבית ספר אחר כך. מיקי בולימית. מיקי חולת סרטן. למיקי יש איידס. מיקי חיה.
 
ועכשיו, ניצור לכם את הדמות של הנערה המתאבדת של היום, לה נקרא ויקי. לויקי היה בית גדול, ויקי הייתה חברה טובה של אמא שלה, לויקי היה חברים, לויקי היה אח אחד ואחות, לויקי היה הורים אוהבים, לויקי היה טוב בחיים עד היום ההוא, היום בו שמעה שחברה שלה קראה לה שמנה, ויקי לא ידעה איך להתמודד עם הפגיעה הנוראית, אז היא חתכה ורידים, היא הראתה אותם לחברותיה כדי שידעו שהיא פגועה במקום לדבר איתן על כאבה, חברותיה של ויקי נתנו לה המון תשומת לב מאותו היום, ויקי הרגישה שמרחמים עליה אז היא התאבדה. 

אני מבינה שהגזמתי, אני יכולה לראות אנשים כועסים עלי בגלל ההגזמה שעשיתי עכשיו, אבל ככה אני רואה את המצב, אנשים במקום לומר אולי עצוב לי עכשיו אבל יהיה יותר טוב מחר, מסיימים את החיים שלהם לפני שבא המחר. למה כולם חושבים שאם רע להם עכשיו לא יהיה להם טוב בעתיד? למה הם חושבים שאין להם אף אחד כשיש להם יותר ממה שצריך?
אני לא סתם שואלת, אני באמת מחפשת תשובה.