הוא מחייך, היא מחזירה חיוך בנימוס. הם מגחכים, 'ממתי את מחייכת מזוייף?'
'כבר הרבה זמן' היא מפסיקה לחייך, הוא מנסה להתרומם מהמיטה, היא נותנת לו יד, 'אל, אל תחייכי מזוייף, בשביל אף אחד, בעיקר לא בשבילי' 

היא מסתכלת על אינפוזיה, בודקת שהכל זורם 'את לא מבינה בזה כלום למה את מסתכלת על זה?' הוא אומר בציניות, היא צוחקת 'כבר שנתיים שאני מכירה אותך ואני עדיין לא יודעת איך קוראים לזה' היא מחייכת ומצביעה על החוטים המחוברים במדבקה אל חזהו, 'גם אני לא' שניהם צוחקים
'אני אוהב את זה בך, איך שאת מסוגלת לעמוד ולצחוק על כל זה'
'אני לא זו שתעמוד בדרכך אם תרצה לבכות על זה' היא מתיישבת על הכיסא לידו ומחזיקה את היד שלו
'מה את משחקת עכשיו את הפסיכולוגית בגרוש'
'לא אמרתי שאני עושה את זה בחינם' היא אומרת בתגובה ולוחצת את ידו חזק יותר, הם צוחקים.
'לכי כבר הביתה' הוא מחייך אליה, היא צוחקת ומסתובבת בכיסא.
'למה את איתי?' הוא מפיל את השאלה הזאת כאילו זאת שאלה של מה בכך 'הפעם אני לא שואל ברטוריות', 'למה שלא אהיה איתך?' היא מפסיקה להסתובב ומתקרבת אליו 
'כי אני מקיא כל שעתיים' הוא נשען אחורה במיטה 'כי אני קירח, כי אני מחורר בכל הגוף בגלל שאין לי מספיק דם או נוזלים או בגלל שצריך להוציא ממני דם או נוזלים' היא צוחקת קלות ומסתכלת על פניו והוא ממשיך 'כי רוב האיברים הפנימים שלי כבר ממזמן לא שלי והם הוחלפו בחלקים מאנשים אחרים שלא יצא לי להכיר לעולם, כי אם אני יכול להפגש איתך כל מה שאנחנו עושים זה לשבת בקפיטריה של הבית חולים או פה, בתוך החדר החנוק הזה' הוא קם ומתיישב ומסתכל לתוך עייניה 'כי אני חולה סרטן' הוא מסתכל לרצפה לחצי דקה וחוזר אליה 'כי אני גוסס'
'סיימת?' היא צוחקת ומסתכלת בו, 'אני רציני סופיה, למה את איתי?'
היא מתרצנת 'טוב אדון מסכן גוסס חולה סרטן' היא קמה ונשענת על הקיר הקרוב אל הדלת 'כי אני אוהבת אותך'
'ולמה נהיית איתי לפני שאהבת אותי?, אני שואל אותך כי אף אחד לא יודע למה לעזאזל בחורה שכמוך נכנסת לחדר שלי ומחליטה שמכל האנשים הגוססים שבחדר, שאותי היא רוצה לקחת לטיול בפארק'
'לא סתם נכנסתי לחדר שלך'
'כן כן אני יודע את התנדבת באזור של הילדים הקטנים ובמקרה טיילת ונאבדת ונכנסת לחדר שלי, את החלק הזה כבר סיפרת כמה פעמים, אני רוצה לדעת למה דווקא הבחור הקירח הזה' הוא מצביע על עצמו 'עשה לך את זה'
'קודם כל, אתה היית היחידי באותו החדר שהקריח בגלל טיפולים ולא בגלל זקנה' היא מחייכת 'אז בחרתי בך'
היא מסתובבת אל החלון שבחדר שנמצא ליד מיטתו ומסתכלת על הדשא שבחוץ 'כי העיינים שלך נראו לי הכי פחות מתות באותו החדר'
היא מסתכלת על הרצפה ואז שוב אליו 'כי גם בלי שער בשום חלק בגוף היית הבחור הכי יפה שראיתי בחיי' היא מסמיקה ונעמדת לידו
'וכי רציתי לצאת החוצה, וגם אתה נראת כאילו רצית'
'וזאת הסיבה שנישקת אותי גם?'
'גם, וגם בגלל הנאום הארוך שעשית לי בפעם השלישית שבאתי שלעולם לא נוכל להיות ביחד כי אתה תמות בעוד כמה ימים וזה מיותר'
'אז לא מתתי אז, אני ימות עוד מעט, ואם לא עוד מעט אני אמות בעוד כמה ימים, אני לא אחיה ואת יודעת את זה, אז למה את נשארת?'
'אני בונה על זה שתמות עוד מעט, הבטחת לי שתביא לי את האייפוד שלך' היא צוחקת וקולה רעוע 
'תהיי רצינית סופיה'
'אני אהיה רצינית ברגע שיהיה לי מה לענות לך טום' היא מתיישבת ומתחילה לדמוע 'אני יודעת שאתה עומד למות, תאמין לי שאני יודעת, אין יום שאני לא חושבת על זה, שאתה יכול למות כשתישן, כשאני אהיה פה וכשלא אהיה פה' 
'אז למה את פה? אני ימות בכל מקרה לא עדיף שתחיי את החיים שלך במקום לבזבז אותם במקום מלא מחלות כמו זה?'
'אני לא יודעת טום, אני לא יודעת למה אני רוצה להשאר איתך, אבל אני הרבה יותר מאושרת איתך מאשר בכל מקום אחר, אז אל תטיף לי שאני אצא לראות עולם ושאשיג חיים אמיתים כי היו לי חיים לפנייך אבל הם לא הרגישו אפילו קרוב לאמיתים כמו שהם מרגישים לי איתך' היא מתרוממת שוב והוא מסמן לה לשבת לידו על המיטה והיא באה ושמה את ראשה בחיקו ומתייפחת 'ואתה יכול להגיד לי למה אתה איתי?'
'חוץ מהעובדה שזרקת את עצמך לרגליי וכבר הרגשתי לא בנוח?' הוא צוחק ומשחק בשערה, 'כן חוץ מזה'
'קודם כל, את הבחורה היחידה בעולם שרוצה להיות איתי'
'אז אתה בלית ברירה אוהב אותי?'
'די להיות אישה ולהבין לא טוב את מה שאני רוצה לומר' הוא מחייך ומבלגן את השער שלה והיא מתרוממת ומסתכלת עליו 'גם אם הייתה עוד מישהי שהייתה מעוניינת בי היא בחיים לא תהיה יפה כמוך' הוא מסדר את שערה בחזרה
'אל תהיה שטחי' היא צוחקת ומסמיקה מעט
'טוב אז את מכוערת' הוא מגחך ואז נהיה רציני 'את מצחיקה, את הבן אדם הכי מאושר שפגשתי בחיים שלי והעובדה שאני פסימי עד אין סוף גורמת לנו להשלים אחד את השני, כי השיניים שלך הן השיניים הכי מושלמות שראיתי בחיי, כי את מצליחה בכל הזמן הזה גם ללמוד ולהשיג את הציונים הכי גבוהים בתיכון שלך וגם לפגוש אותי וגם להתנדב פה, שאת כבר ממזמן צריכה להפסיק כי אני מקרה נדבה ולי את נותנת לעשות דברים שאת לא נותנת לילדים הקטנים ההם' הוא צוחק 'כמו לחתוך מלפפון או לגעת בגפרורים' היא צוחקת גם 'את שאפתנית, את מיוחדת, כי אין אף אחת כמוך בעולם וזה בסדר כי אחת ממך כבר מספיק מציקה לי' היא חובטת בו קלות וצוחקת
'אוי תשתוק, אתה אוהב אותי'
'מכחיש' הוא מקרב אותה אליו ומנשק אותה נשיקה עמוקה.
וכשהנשיקה נגמרת, הם בוהים אחד בשני לכמה דקות ואז פתאום נשברים באותה שנייה
שניהם בוכים, כי שניהם הרגישו מה הנשיקה הזאת מסמלת, 
נשיקת פרידה
הם המשיכו לדבר כל הערב, ובזמן הזה הגוף של טום כבר התחיל לנסוג.
לוותר.
וכשכל המערכות שלו כשלו, והרעש הארוך של המכונות המסמל שהוא איננו נשמע,
סופיה עזבה את ידו ויצאה מהחדר השופע רופאים ויצאה אל הגינה שבה ישבו בפעם הראשונה.
נשכבה על הדשא ונתנה למחשבות שלה להעלם.