אתם מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים כמו גוף חלול?

אין לכם מושג מי מזיז את הרגליים והידיים שלכם כי זה לא אתם, והן עדיין זזות.

והפה נפתח ואומר שטויות וכולם צוחקים וגם אתם למרות שאין לכם מושג מה זה לצחוק.

ההבעת פנים שלכם לא דומה לשום דבר מבפנים כי אין שום דבר בפנים.

כלום. ריק. אין אפילו מילה לתאר כי ההרגשה יותר ריקנית מכל דבר בעולם.

ותהיתם האם לוותר. פשוט להרים ידיים ולשבת בצד ולהיות אתם החלולים.
 חסרי הבעה,חסרי תזוזה, חסרי כל.

ולמה בעצם נוצרתם? יש המאמינים שנוצרתם בשביל ליצור. 

כשהורים חולמים על ילדיהם הם חושבים על כמה מצליח יהיה עתידו,
אם הוא יהיה עשיר ונשוי עם המון ילדים שיארחו להם חברה.
שיצרו ויעשו דברים חשובים, משני חיים, גדולי משמעות. 

אבל אחוז אחד מכל הילדים האלו אשכרה ייצור, יעשה, ישנה.
ומה כל השאר? גוף ריק, מיותר.

ולפעמים אתם תוהים אם זה שווה את כל הכאב בשביל רגע אחד מאושר
 שההוא וההיא יסתדרו וההם וההן ישתקו והכל יהיה מושלם יותר ממה שדמיינתם.
 אבל זה יהיה רגע, אל  תשכחו.
 זה יעבור תוך שנייה וישאב לתוך המוח שלכם,
רגע אחד שתוכלו לשלוף ברגעים הקשים ולומר,
 היי חרא עכשיו אבל אולי יום אחד ויהיה את הרגע ההוא שהיה אז.
 אז הוא לא יבוא חברים, מצטערת לאכזב.

אז לא נוצרנו בשביל ליצור, וגם אם כן, מי ייצר אותנו?
 גם הוא נוצר בשביל ליצור?
 ומי שיצר אותו נוצר בשביל ליצור?
 ומי שיצר את ההוא שייצר בשביל ליצור אתה ההוא שייצר אותנו שנועדו בשביל ליצור?

אז בשביל מה? הכל מעגל אין סופי, אין התחלה ואין סוף ואין מטרה ובשביל מה ליצור?

ומה יקרה אם נפסיק ליצור? לא עוד מכשירים משני חיים, לא עוד המצאות מטורפות.
בואו נפסיק ליצור גם ילדים.

ואז אחרי שכולם ימותו, מה יקרה? מי יהיה בשביל ליצור?
ומי יהיה בשביל ליצור יצורים שיצרו ?

הרי הכל כולם מתים. 

גם עכשיו. פשוט רובם מתים רק מבפנים.

אני גוף חלול, אני מוציא מילים בלי משמעות וכותב שטויות בלי רעיונות ובשביל מה?

בשביל ליצור.

אז למה נוצרנו?
ומה גורם לנו לא להפסיק להיווצר ?  

אנשים המאמינים באלוהים אומרים שלכל דבר יש בורא, אז מי הבורא של הבורא?
 ולמה הוא ברא אותו?
בשביל לברוא? 

כולנו גופים ריקים, וגם אם נוצרתם בשביל ליצור, אחרי שתצרו אתם כבר לא תהיו חשובים.
 ולמה לנו לרצות להיות חשובים?