אני יושבת בחדר, מתכתבת איתך
נותנת לכל מילה שלך להכנס לי פנימה ולהרוס אותי
זה מדהים שאתה אפילו לא יודע שיש לך השפעה כזאת 
הכאב בידיעה שמה שאתה אומר ישפיע על ה3 שנים הקרובות בחיי, הורג אותי מבפנים.
מתי נתתי לך להיות חלק גדול כל כך מהחיים שלי?
אתה אומר את דעתך בצורה צלולה ואמיתית לגמרי, אבל למרות כל הטיעונים הנכונים שלך
אין סיכוי שאשתכנע. בדרך כלל הייתי נופלת וסולחת לך, אבל לא היום אדוני!
זהו דבר שאין סיכוי שאשנה בעצמי, גם אם זה בכלל לא קשור אלי.
לא לא לא, הבטחתי לעצמי שאני לא אתפשר בנושאים כאלה, ומעכשיו שנינו לא נדבר יותר לעולמים.

אולי לא לעולמים.
אולי רק אומר לך היי בבית הספר, אני לא יכולה לגמרי להתעלם ממך, אנחנו כן באותו מעגל חברתי
ואני יודעת שהחברים שלנו לא יעדיפו אותי עלייך.
מותר לי גם לצחוק מהבדיחות שלך, ואולי גם לספר לך כמה משלי.
זה רק בדיחות, זה לא משהו רציני.
ואולי אני אספר לך מה קרה לי אתמול, אבל זה רק כי אתה בטח הראשון שאני אראה בבוקר.
ואולי אסכים לך לחלוק איתי את הרגשות שלך כלפיי ההיא
אבל זהו זה, לא יותר.
אלא אם כן אני ארגיש רע ואתה תרצה לעזור, אז אולי אני אדבר איתך.
וגם בגלל שאתה עזרת לי, ארגיש מחוייבות לעזור לך בחזרה.
אבל חוץ מכל אלו, כלום! שום מילה לא אחליף איתך. 

-הפידרית-