את מצחיקה אותי.
את חושבת שהם החברים שלך, הם היו גם החברים שלי פעם.
את בטוחה שהם תמיד יהיו שם לצידך, טוב מצטערת לאכזב אבל הם ילכו ברגע שתבוא מישהי חדשה.
אני זוכרת את התקופה שעוד הגנת עלי בפניהם, שהעדפת אותי
זה עצוב לדעת שעכשיו את תשבי ותראי אותם זורקים מילים עלי בלי לומר מילה
אולי תאמרי מילה אחת
"נכון"
או אולי "אתם צודקים"
למרות שאת יודעת שזה לא נכון
את יודעת שאני נורמלית ובסדר את מכירה אותי יותר טוב מהם ואני מכירה אותך יותר טוב מהם וזה עצוב לוותר שככה ויתרת עלי
היה לנו כל כך הרבה שאיפות של דברים לעשות ביחד
נשבענו להיות 'חברות הכי טובות' לעד.

למה את מעדיפה אנשים אחרים על גבי? וגם כל כך מהר?
ולחשוב את כל הדברים שעשיתי עבורך.
את כל מה שניסיתי והצלחתי לתת לך
נפשית ופיזית
זה פשוט מעצבן אותי לדעת שיום אחד את תגידי משהו לא במקום והם יעיפו אותך לרצפה בדיוק כמו שהם העיפו אותי ולא תדעי למי לפנות כי אני לא שם
ואם זה היה הפוך, היית מבינה.
ברגעים אלה אני קצת מקווה ורוצה שתראי שאני עוברת
שאולי תנסי לדבר איתי, ואני אומר לך משפט שיפגע בך כל כך.

אני רוצה שתבכי בגללו
אני רוצה שתייסרי את עצמך כמו שעשית לי במשך שלושה חודשים עד שהחלטתי לוותר.
אני רוצה שתסבלי.
זה מגיע לך. לא לי.