היום כשהעזתי לחרטט בתמונות הישנות שלנו ביחד
נמלאתי חרטה.
לא בגלל מה שהיינו, אלא בגלל מה שיכולנו להיות.
היום כהעזתי באמת להסתכל בפנים שלך באותם תמונות

נמלאתי כעס.
לא בגלל מה שלא אמרת, אלא בגלל מה שלא ראיתי לבד.
היום כשהעזתי לשמוע את הקול שלך באותה הקלטה מלפני חודשים
נמלאתי עצב.
לא בגלל איך שנשמעת, אלא בגלל איך שאתה נשמע עכשיו.
היום כשהעזתי להמשיך הלאה ממך
נמלאתי שמחה.
לא בגלל שלא האמנתי שאני מסוגלת, אלא בגלל שהצלחתי.