וואלה, השנה הכי טובה שהייתה לי בחיים. ( לבנתיים )
אז מכירים את זה שאתם ביסודי והמורה בסוף שנה נותנת לכם דף עם איך עברה עליכם השנה, מה הייתם משנים, מה אתם הכי זוכרים ושיט כזה? אז אני החלטתי לעשות אחד בעצמי, תרגישו חופשי לענות על אחת השאלות או על כולם אם תרצו בתגובות (:

שם: אודרי

מסיימת כיתה: ט'

מה החוויה הכי טובה שאת זוכרת מהשנה?: זה היה שבוע אחרי שאני וידיד שלי החלטנו שאנחנו חברים יותר מדי קרובים ולא נהיה ביחד כדי לא להרוס את זה, החלטנו להפגש ללמוד מתמטיקה אצלו, ובאתי כמובן ולמדנו למשך די הרבה זמן עד שאמא שלו קראה לנו לארוחת ערב, אכלנו, ולקחנו כמה קוביות שוקולד לחדר, זה היה טעם של שוקולד שלא אהבתי, אז חירטטתי קצת שאני לא אוהבת לאכול קוביות שוקולד לבד ואני אוהבת רק עם משהו( כשאני חושבת על זה, אם לא הייתי אומרת את זה הכל יכל להיות שונה) אז הוא התיישב עלי ודחף לי קוביה אחת לפה ועם הידים שלי הזיז לי את הפה בצורת לעיסה, כשאני מעונה ככה עצמתי את עיני ולפתע הבום והטראח, הוא נישק אותי. ומאז אנחנו ביחד. 

מה החוויה הכי גרועה שאת זוכרת מהשנה?: נפגשתי עם כמה חברים, זה היה ממש בתחילת השנה כשאני והחבר הנוכחי שלי עוד לא הכרנו הכי טוב בעולם והייתי אחרי פרידה מחבר אחר שהיה לי בקיץ, אחד מהידידים הקרובים שלי הביא את החברה החדשה שלו והיה אפשר לראות בעיינים שלה שהיא לא אוהבת אותי, שאלתי אותה למה היא ככה, והיא ענתה לי כי גם אני אקסית של ג'( שם לאקס ) שאלתי אותה " אז מה?" והיא ענתה לי פשוט ובצורה די כואבת "כשהייתם ביחד, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה שנחזור" ועמדתי שם, בשוק, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

מה הדבר שהיית משנה?: ולמרות התקרית עם החבר הראשון שהיה לי (ג') ולמרות שאחרי זה הכרתי מישהו אחר ונפרדתי ממנו כי לא הצלחתי לסמוך עליו ולמרות שהכרתי אנשים שגיליתי פרצופים חדשים שלהם ולא ממש טובים , לא הייתי משנה כלום. כל מה שהדברים האלה עשו חיזקו אותי, גרמו לי להכיר את המציאות, הפכו אותי למי שאני היום.

מה הדבר שבחיים לא היית משנה?: את השנה הזאת.

לצערי, השנה לא לגמרי נגמרה עדיין, אז אני מקווה שזה ישאר ככה. (;
שלישי שלום כולם!

לאחרונה ראיתי המון המון המון בלוגים של נערות בנות 14 שניסו להתאבד.
כן גם אני כזאת, אבל זה לא בלוג עכשיו להתלונן עליהן, זה בלוג להבין משהו, ובאמת אני רוצה שמי שלעזאזל יקרא את זה יגיד לי תשובה משלו.
שמתי לב שכמעט כל בלוג שבו מספרת נערה שהיא ניסתה להתאבד ו\או נכנסה לדיכאון ו\או משהו בסגנון אין התעניינות, ובתכלס גם אני התחלתי להשתעמם. פעם כששמעו על נערה שהתאבדה, זה היה סיפור מפתיע, לא צפוי, איזה נערה תעשה דבר כזה לעצמה? היא בטח סובלת ברמות.
אבל היום זה כאילו, בעצם חתיכת ורידים זה מגניב, זה קולי, זה יגרום לך להיות פופולרי. וזה כואב לי וצורב לי מבפנים כי תראו מה אנשים עושים לעצמם רק בשביל לקבל את התשומת לב הזאת. אני לא מתלוננת, אני בטוחה שמה שאת או אתה עוברים זה דבר קשה במיוחד ולפי דעתכם נראה שאין אפשרות שיהיה יותר גרוע. אבל תאמינו לי שכן. 

בבלוג הזה אצור לכם שתי דמויות, הראשונה - הדמות המקסימלית, הדמות שעוברים עליה כל הקשיים שעוברים על נערים שחושבים להתאבד, נקרא לה מיקי, מיקי היא נקבה בת 15 החיה בישראל עם אימה שדואגת להכות אותם, אביה עזב אותן, בנוסף למיקי יש עוד 7 ילדים, אימא של מיקי לא חוזרת הביתה כמעט אף פעם, ואם היא חוזרת זה בשביל לישון, אמא של מיקי עובדת כל היום כדי לפרנס את כולם. מיקי היא כושית כמו שקוראים לזה היום, ולסבית. מיקי עברה אונס בגיל 11 ו12 וזכתה במזלה לראות את אחיה הגדול נורה מול עיניה בשוד. מיקי פעם אהבה בחורה, והבחורה עשתה את עצמה לסבית בשביל להביך את מיקי מול כל הבית ספר אחר כך. מיקי בולימית. מיקי חולת סרטן. למיקי יש איידס. מיקי חיה.
 
ועכשיו, ניצור לכם את הדמות של הנערה המתאבדת של היום, לה נקרא ויקי. לויקי היה בית גדול, ויקי הייתה חברה טובה של אמא שלה, לויקי היה חברים, לויקי היה אח אחד ואחות, לויקי היה הורים אוהבים, לויקי היה טוב בחיים עד היום ההוא, היום בו שמעה שחברה שלה קראה לה שמנה, ויקי לא ידעה איך להתמודד עם הפגיעה הנוראית, אז היא חתכה ורידים, היא הראתה אותם לחברותיה כדי שידעו שהיא פגועה במקום לדבר איתן על כאבה, חברותיה של ויקי נתנו לה המון תשומת לב מאותו היום, ויקי הרגישה שמרחמים עליה אז היא התאבדה. 

אני מבינה שהגזמתי, אני יכולה לראות אנשים כועסים עלי בגלל ההגזמה שעשיתי עכשיו, אבל ככה אני רואה את המצב, אנשים במקום לומר אולי עצוב לי עכשיו אבל יהיה יותר טוב מחר, מסיימים את החיים שלהם לפני שבא המחר. למה כולם חושבים שאם רע להם עכשיו לא יהיה להם טוב בעתיד? למה הם חושבים שאין להם אף אחד כשיש להם יותר ממה שצריך?
אני לא סתם שואלת, אני באמת מחפשת תשובה. 

ילדה שהרבה זמן לא דיברנו שולחת לי אס אמ אס "חיה?"
עניתי לה " יותר משנה שעברה"
חה חה .זה מצחיק כי שנה שעברה ניסיתי להתאבד והיא היחידה שידעה
חה חה. 

הבוקר חוויתי את אחד החלומות הטובים ביותר בחיי, למזלי יש תמיד את ההורים שלי שיעירו אותי בלי שום סיבה וישאלו משהו מטומטם כמו "ראית את החזייה של אבא?" שהאמת זה לא משפט כל כך נדיר בבית של שחקנים. 
התמונה שבחדר שלי עקומה, הצד הפולני שבי צועק לי "סדרי את זה מטומטמת!" אבל הצד הנערי שבי לא צועק כלום כי אין לו כוח.
נחזור לחלום, הוא לא היה כל כך מיוחד, אבל אחרי שאת רגילה לפגוש את החבר שלך כל יום ולפתע את לא רואה אותו במשך שבוע שלם, חלום עליכם מתמזמזים על המיטה שלך מרגיש מושלם, החלום הרגיש לי כל כך אמיתית שברגע שהתעוררתי שמתי לב שאני מנשקת כרית.
מזל שהדובי שלי היה עם הפנים למטה, עוד לא שוחננו על הדבור והדבורה.
השבוע הזה עבר לי בצורה נורמלית, אבל היום נתקלתי בכאב לב המטורף הזה שאני מקבלת כשאני מתחמקת מהכנת שיעורי בית או התאמנות למבחן, אז החלטתי לשבת מול המתמטיקה ולהסתכל לה בעיינים! אבל אז עמדתי לבכות מהחוסר ידע שלי בנושאים והחלטתי לוותר ולחכות לשיעור הפרטי או לבוקר שבו אעתיק את השיעורים. נשארו לנו רק 3 מבחנים אחרונים לסמסטר, ואלו הכי מכריעים, מתמטיקה-מפמ"ר, לשון-מבחן מסכם, ואנגלית-לא בעברית. האנגלית יעבור לי רוב הסיכויים בקלות עם ממוצע של 80 עד 90, תלוי כמה התחבבתי על המורה בסמסטר הזה, לשון גם יהיה בסביבות ה80 ומתמטיקה אני מצפה למכתב שיעבירו אותי לשלוש יחידות.
במצב רגיל לא היה לי אכפת לעבור, אבל מהפחד שלא אתקבל למגמת תאטרון וארצה להבחן לפסיכולוגיה, אני משתגעת, אחרי הכל לפסיכולוגיה צריך 5 יחידות ואני לא קרובה אפילו ללדעת מה זאת אומרת יחידות.
אני רואה את הילדים מסביבי ואני קולטת איך לאט לאט כל אחד מבין שעוד מעט בגרויות והגיע הזמן ללמוד. אני מוצאת את זה מקסים כשהערס של הכיתה מבקש שקט כי הוא לא מבין את התרגיל. ואז הוא צוחק על מישהי כי היא מרוקאית וכל ציפיותי נהרסות.


נו, אז איך הייתי היום ? מישהו יקרא את זה הפעם ?
נ.ב. הצד הפולני ניצח  

כלום.
כלום לא קורה, הכל ישר, הכל חלק, הכל מהר.  וזה מוזר שרע לי בגלל זה.
זה כאילו אני אוהבת את החיים שלי כשהם עם דרמות, ריבים, כעסים, ריגושים, וכשהם לא ככה, זה כאילו אני ריקה מתוכן, משעממת, וזה כל מה שאני לא.
 אני לא רוצה להגזים, זה לא כאילו באמת שלא קורה לי כלום, אבל זה דברים יציבים, שלא ישנו כלום, שלא יזעזעו את העולם שלי שנראה לי מושלם מדי ואני כבר מוכנה לגל הגדול שיסחוף אותי לנקודת מצב קריטית.
 אני לא יכולה לשבת בשקט כי אני יודעת שכל דקה הוא יבוא וישנה את הכל, ואולי זה מה שאני רוצה שיקרה.
אפילו כשקורים דברים שפעם היו הורגים אותי והייתי יושבת במיטה ולא מסכימה לצאת, עכשיו לא משפיעים עלי.אני יכולה לכתוב על כמה קשה עם החבר, אבל לא קשה.
 אני יכולה לכתוב שחזרתי לדבר עם שני האקסים שלי ששניהם שברו לי את הלב, אבל לא אכפת לי.
אני יכולה לכתוב שרבתי עם חברה טובה שלי, אבל כבר השלמתי.
כבר אין לי מה לכתוב, אין לי בשביל מה.
 וזה כאילו שאני לא מעניינת, אין לי מה לכתוב לכם, הקוראים הדימיוניים, ואין לי מה להגיד לעולם, לאנשים שסביבי. וזה כאילו הם יעזבו אותי אם אני לא אהיה מעניינת, אם אני לא אספק ריגושים.
 ואולי בצורה נסתרת אני רומזת פה על חבר שלי, שאני מפחדת שלא ירצה אותי אם לא נמשיך עוד שלב.
 ואתם יכולים להגיד שאני רק ילדה קטנה, אבל הוא כבר לא בתול ממזמן, ואני ביישנית ומעדיפה לעשות דברים כאלה בגיל שאני אדע יותר טוב על עצמי, ואני מפחדת שאני מאכזבת אותו, שהוא יעזוב אותי אם אני לא יעשה כלום.
 וכלום זה מה שאני עושה, אני צועקת לעצמי באוזן ואומרת אל תכנעי, אם הוא יפרד ממך בגלל זה הוא אף פעם לא היה שווה אותך.
 אבל כבר חצי שנה אנחנו ביחד, ואולי הכלום שאני עושה כבר מתחיל לשעמם אותו.
או אולי זה מתחיל לשעמם אותי ?