בדרך כלל, בלילה שבו יש לימודים למחרת, אני נוהגת לשכב במיטה ולראות טלוויזיה עד שאני נרדמת, חוץ מהיום הראשון של הלימודים,
שבו אני יושבת שעות על גבי שעות ומנסה כל טכניקה אפשרית בשביל להרדם.  
לכבות את הטלויזיה, לשמוע מוזיקה מרגיעה, לספר כבשים,
 שום דבר לא מצליח, כי המוח שלי מצליח לחדור לכל פינה

"מחר הולך להיות יום מיוחד, את הולכת לשנות את כל העולם,
 כל אלו שלא אהבו אותך יתחרטו שויתרו עלייך!"
הוא ממשיך וממשיך וממלא את ליבי בציפיות שלעולם לא יתגשמו.
אתמול הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה ביום ראשון ללימודים שלא נרדמתי בכלל.
אמא שלי דיברה איתי אתמול בצהריים כנסענו לסבתא שלי ואמרה שכרגע, אין לנו כסף.
זה לא חדש שהיא מספרת לי שאין לנו כסף, זה דבר שחוזר פעם ביום ואפילו יותר,
אבל הפעם, היא המשיכה.
"את יודעת שיש לנו את הדירה ב(יישוב שאת שמו אני לא אגיד), דירה צנועה בעלת שתי חדרים וחצי..."
חייכתי והנהנתי.
 "אז לצערינו, אנחנו לא יכולים להמשיך לממן את השכר דירה של דירתנו ולהמשיך לשלם שם גם"
אישרתי עם מבט מבין "אז כניראה נצטרך לעבור לשם." פה הופתעתי.
אמא המשיכה והסבירה שהדירה הזאת תביא לנו המון כסף כי היא עוברת פינוי בינוי ואבא לא מסכים לוותר עליה, ולכן אם לא נצליח לאסוף כסף, נצטרך לעבור אליה.
היישוב- נקרא לו רמת זונות, זה ישוב שגרנו בו בעבר, עד שמלאו לי 12 שנים והורי החליטו לעבור למרכז.
המעבר היה לי מאוד קשה, רמת זונות הייתה חלק גדול מהחיים שלי והאנשים שם התנהגו כמוני והיו רגילים אלי, וכשעברנו למרכז לא כל כך חיבבו אותי בגלל שהייתי קצת משונה, שזה משהו שפעם היו מעריצים אותי בגללו.
לאט לאט התרגלתי לחיים במרכז והשגתי לי חברים שונים ורבתי עם החברים הישנים שניתקו קשר כאילו לא הייתי חשובה להם כלל, ובמשך 3 שנים עיצבתי את האישיות שלי מחדש, והנה אמא באה ואומרת שאני צריכה לחזור לרמת זונות.
אז סירבתי.
הסברתי לאמא שרמת זונות מלאה ב... טוב, זונות, ואני מסרבת ללמוד איתם.
והנה עלה לי הרעיון שיושב לי בראש כבר שנתיים. פנימיה.
בכפר הירוק יש פנימיה טובה מאוד ויש לי שם לא מעט חברים, ותמיד היה לי חלום ללמוד בפנימיה, ואם לא עכשיו, אז מתי?
אז סוכם עם אימי באותם צהריים, אם המצב לא ישתפר עוד מעט, אני אלך לפנימיה והוריי ואחותי שבצבא לבנימינה.
ואז הגענו לערב. שכבתי במיטה עם הטלויזיה כבויה, האוזניות באוזניים ומעל 349 כבשים שדילגו להן מעל גדר, ואז התחלתי לבכות.
משום מקום הגיעו אלי כל הזכרונות הרעים מהמעבר למרכז, את כל האנשים המגעילים שפגשתי כאן ושהכרתי מחדש לרעה ברמת זונות.
אז קמתי ממיטתי עם הדובי פנדה והשמיכה הדקה שלי והפלאפון עם השעון המעורר ונכנסתי לחדר ההורים שלי, אבא שלי לא היה כי הוא ראה טלוויזיה בחדר של אחותי, אז לחשתי כמה פעמים אמא, ואז גם את שמה הפרטי, ואז שוב אמא, ואז ויתרתי ופשוט נשכבתי במקומו של אבא שלי ובכיתי עוד קצת.
בערך באחת בלילה כניראה חבורה של שיכורים חזרו לבית שלהם והחליטו שבא להם לשמוע את עין הנמר בקולי קולות, ואז הפסקתי לבכות. השיר הצחיק אותי והנחירות של אמא שלי שהיו די בקצב הצחיקו אותי עוד יותר, ומכל זה הגעתי למסקנה שאני אהיה בסדר לאן שאלך.
בבוקר אמא העירה אותי לבית הספר ושאלה מדוע ישנתי איתה, הסברתי לה שהייתי מאוד עצובה בגלל שאצטרך להפרד מחבריי כניראה ואולי אפילו ממכם ובכיתי, ולא רציתי לישון לבד.
אמא שלי צחקה ואמרה, גם אני בכיתי.
חיבקתי אותה חיבוק אוהב והיא בכתה עוד קצת על החזה שלי, כי אומנם אני 1.80, אבל היא בקושי 1.65.
וכמה שרציתי את החיבוק הזה אתמול בלילה, את החיבוק של אמא שאומרת לך
 'אל תדאגי הכל יהיה בסדר'
נתתי אותו לאימי, כי נראה כאילו היא הייתה צריכה אותו יותר.

 

שבוע טוב לכולם, הפידרית.

אני יושבת בחדר, מתכתבת איתך
נותנת לכל מילה שלך להכנס לי פנימה ולהרוס אותי
זה מדהים שאתה אפילו לא יודע שיש לך השפעה כזאת 
הכאב בידיעה שמה שאתה אומר ישפיע על ה3 שנים הקרובות בחיי, הורג אותי מבפנים.
מתי נתתי לך להיות חלק גדול כל כך מהחיים שלי?
אתה אומר את דעתך בצורה צלולה ואמיתית לגמרי, אבל למרות כל הטיעונים הנכונים שלך
אין סיכוי שאשתכנע. בדרך כלל הייתי נופלת וסולחת לך, אבל לא היום אדוני!
זהו דבר שאין סיכוי שאשנה בעצמי, גם אם זה בכלל לא קשור אלי.
לא לא לא, הבטחתי לעצמי שאני לא אתפשר בנושאים כאלה, ומעכשיו שנינו לא נדבר יותר לעולמים.

אולי לא לעולמים.
אולי רק אומר לך היי בבית הספר, אני לא יכולה לגמרי להתעלם ממך, אנחנו כן באותו מעגל חברתי
ואני יודעת שהחברים שלנו לא יעדיפו אותי עלייך.
מותר לי גם לצחוק מהבדיחות שלך, ואולי גם לספר לך כמה משלי.
זה רק בדיחות, זה לא משהו רציני.
ואולי אני אספר לך מה קרה לי אתמול, אבל זה רק כי אתה בטח הראשון שאני אראה בבוקר.
ואולי אסכים לך לחלוק איתי את הרגשות שלך כלפיי ההיא
אבל זהו זה, לא יותר.
אלא אם כן אני ארגיש רע ואתה תרצה לעזור, אז אולי אני אדבר איתך.
וגם בגלל שאתה עזרת לי, ארגיש מחוייבות לעזור לך בחזרה.
אבל חוץ מכל אלו, כלום! שום מילה לא אחליף איתך. 

-הפידרית- 

היום, בעוד כמה שעות בערך, אני אתעורר לקולות הוריי השמחים ואחותי שאולי תחזור לפני שאתעורר מהצבא 'מזל טוב!', אמא שלי בוודאי תביא לי פרוסת עוגה ואולי שוקו, למרות שאני אוהבת תה יותר, אני אקפוץ לבדיקה בפייסבוק ואזכיר לעצמי לא לענות 'תודה' לאף אחד, בכדי שאני לא אראה אחת שיושבת בבית על המחשב ביום הולדת שלה.
אמא בטח תשכנע אותי לצאת מהבית, או שאני אשכנע אותה לבזבז עלי כסף, אני אכנס להתקלח, אוריד את כל השער גוף שהשארתי מהרגע שאני וחבר שלי נפרדנו ואלבש את בגדיי הטובים ביותר, שזה אומר טישירט מקושקשת והמכנס הכחול האהוב, ונלך לאוטובוס, כי למרות שזה היום הולדת שלי, אין חנייה בתל אביב.  נטייל ברחובות שינקין ובוגרשוב ונקפוץ לביקור באחד מהשוקים, כי שם יש את הבגדים הכי יפים ובזול. לאחר שעה או שעתיים אשכנע את אימי שנשב בבית קפה או מקדונלדס ונאכל משהו טעים, נעביר שיחות שווא ונעמיד פנים שנהננו כשנחזור לתחנת האוטובוס.
כשאגיע הביתה בוודאי אוותר על הרעיון של לחכות עם התודות ואענה לכמה, אבל לא לכולם.
אשלח לכמה חברים בצ'אט אם הם רוצים לשחק לול או סתם לדבר, ורובם יהיו עסוקים בהכנות לחג או שלא יהיו בבית. אז כניראה אשחק לבד.
אני ואחותי נתחיל לתלות את הקישוטים שהכנתי מנייר סגול שנשאר לנו בבית באמצע פינת האוכל, נסתבך עם תליתם ונקרע כמה מהם. 
השנה אף אחד מהאחים החורגים שלי יבוא, אחי בארצות הברית באוניברסיטת פרינסטון ואחותי הולכת לארוחת ערב עם ההורים של חבר שלה.
אמא תבשל תפוחי אדמה, שיצאו לא מוכנים וקצת בטטות שלעולם לא יהיו טעימות כמו ההם שאכלנו במסעדה, בנוסף היא תכין עוף ברוטב ברביקיו כמו כל ערב חג, מה שכבר אני לא יכולה לאכול, כי מרוב הפעמים שאכלתי את זה התחלתי לשנוא את זה. בסוף הארוחה נאכל קצת מהעוגה שנשארה מהבוקר ונפרוש כל אחד לחדרו, בשעה תשע אני כבר אוותר על הרעיון של להראות מגניבה, כי אני חושבת שזה כבר הוכח כלא נכון, ואענה בתודות לא כנות ואומר לעצמי שאולי עושים לי הפתעה רק היום הם לא יכלו לעשות אותה. אל תדאגו, עד סוף השבוע אבין שזה לא יקרה.
אני אשחק עוד משחק או שניים של לול, תלוי כמה אנרגיות עוד נשארו לי ליום הזה, ואלך למיטה.

יום הולדת שמח לי. 


עריכה- 18.9 22:16
הבוקר התחיל בזה שאבא שלי היה בעבודה ואחותי עדיין לא חזרה מהצבא. אמא שלי ישבה במטבח ואמרה לי מזל טוב וביקשה ממני לעזור לה עם העוגה שלי. הצלחתי לא לענות תודה לאף אחד עד עכשיו ועכשיו עברתי על כולם בתודות מזוייפות. נכנסתי להתקלח אבל לא הורדתי שערה מגופי, בגלל שאמא שלי הייתה עייפה מדי בשביל לצאת לאנשהו. שיחקתי לול פעם אחת היום, ועכשיו אני הולכת לשחק עוד כמה פעמים. תליתי את הקישוטים לבד. אמא לא הכינה לא תפוחי אדמה ולא עוף, אלא פסטה ברוטב שמנת וקנתה לי שתייה קלה למרות שהייתי מעדיפה לימונדה. ואז הקאתי, חזרתי לשולחן אבא הראה כמה תמונות מהילדות שלי, ואז הקאתי שוב. חברים שלי הודיעו לי שאין שום תכנון ליציאה ושאלו אותי אם אני רוצה לעשות משהו היום או מחר ואמרתי שאדבר איתם מחר.

לילה טוב 

בסלנג, ג'וינט או צינגלה פירושו סיגרית קנביס המגולגלת ביד. בדרך כלל הנייר המשמש לגלגול הסיגריה הוא נייר אורז. להכנת הג'וינט משתמשים במריחואנה נקייה או בחשיש מפורר. לאחר שפורר, מעורבב החשיש עם טבק או עם תחליפים אחרים.
הסיגריה מכילה פילטר ומעשנים אותה כסיגריה רגילה.

קנאביס הוא הסם הפסיכואקטיבי שממנו נגזרים סמים נפוצים, כמו מריחואנה וחשיש. לצד ההשפעות המשכרות של הקנאביס, יש לו השפעות פיזיולוגיות רבות, מהן הגורמות נזק מצטבר, ומהן השפעות חיוביות. שימוש יומיומי רב בסם כרוך גם בסכנת התמכרות פסיכולוגית. עם זאת מחקרים שונים טוענים שהשפעות מזיקות אלו פחותות מההשפעות של שימוש בסיגריות ובאלכוהול. 

השפעות ארוכות טווח-
# פגיעה בדרכי הנשימה- מחקרים מראים כי הסיכוי להתפתחות גידולים קדם-סרטניים בדרכי הנשימה עולה אצל מעשני קנאביס, באופן יחסי להיקף השימוש. על-פי מחקרים אחרים, עישון של קנאביס שאינו מעורב בטבק אינו מעלה את הסיכון לפריצת נפחת או סרטן. עם זאת, יש ראיות לכך שמעשני קנאביס כבדים עלולים לסבול מהשפעות שליליות כגון דלקת סימפונות או שיעול, בדומה למעשני טבק.

# השפעות קוגניטיביות- ב-2012 פורסמו תוצאות מחקר שהחל ב-1973 בהשתתפות 1,000 ילדים בני 13, כאשר רק אצל אלה שהחלו לעשן מריחואנה לפני שהגיעו לגיל 18 התגלתה ירידה ברמת האינטליגנציה. מסקנת החוקרים הייתה שהחומר פוגע במוח שנמצא בשלבי התפתחות‏.

# הקשר למחלות נפש- הקנאביס מגדיל באופן מובהק את הסיכוי של אדם הצורך אותו לחלות בסכיזופרניה. מחקרים מצאו ששימוש ממושך וגבה-מינון בקנאביס בגיל ההתבגרות, קשור סטטיסטית לקשת של מחלות נפש ותוצאות, המשתרעת בין אפיזודות פסיכוטיות לסכיזופרניה קלינית

מחקרים חדשים טוענים שצרכני קנאביס סובלים גם משכיחות גבוהה של דיכאון קליני, אבל העדויות כאן עדיין אינן חותכות.

השפעות רפואיות רצויות-  

כשכל יום חזרתי הביתה בוכה, העדפתי לחייך.

 וכשהרגעים הכואבים עולים על הטובים, הגיע הזמן להפרד.

כשאת מאוהבת והוא רק נאהב.

אני וחבר שלי בתשעת החודשים האחרונים, נפרדנו. 

נשארנו חברים, לפי מה שהוא אומר, חברים הכי טובים.

זה קשה אבל אני רק אגדל מזה. 

שנה טובה.