וידוים של נערה-אישה וירטואלית

שוב עשיתי את הדבר הנורא ההוא.

ושוב אמא תגלה, לפחות ביום יומיים הקרובים.

ומה אני אספר לה אז?

ששוב שקעתי בדיכאון?

ששיקרתי לה כשחייכתי לה חיוך רחב ושמח?

"זה הזמן להתעורר.."

אני מנסה.

אני מנסה.

לצערי אני מסתובבת עם אטמים באוזנים,

וזה הכל טוב ויפה,

עד שנשמע השעון המעורר,

ואני לא מצליחה להתעורר משנתי.

לעזאזל.

לא רוצה לראות שוב את אמא מסתכל עלי במבט עצוב ומלא רחמים.

לא.

די.

זקוקה לחיבוק.