בעברית פשוטה: "אני לא שם זין על השואה שלכם". אנטישמי חביב ברשת האינטרנט שמעז להוציא תראש שלו אל העולם החיצון. אנטישמים רבים בארה"ב חשים יותר מדיי בנוח להביע את דעתם בנושאים רגישים כמו השואה בשם חופש הביטוי.
רגע, בישראל אין חופש ביטוי? בצרפת אין חופש ביטוי? בגרמניה אין חופש ביטוי? בפעם האחרונה שבדקתי יש ויש ויש. אז... WTF? הדבר דיי פשוט, מדינות רבות הבינו כי אנטישמים ושונאי חיים מרבים להשתמש בחופש הביטוי כתירוץ לרדיפה, השפלה וביזוי "הגזע היהודי", במדינות כמו ישראל, צרפת, גרמניה ואירן למשל... אה רגע, לא, אירן עוד לא (היא בדרך לשם) הבינו כי עליהם לחוקק חוק האוסר על הסתה גזענית, הכחשת שואה וכו'.
האנטישמי החביב שלנו שהספיק בינתיים למחוק את הסרטון ממשיך ואומר באהדה וחביבות: "זה קרה לפני למעלה מ-60 שנה, תתגברו על זה". תכלס הוא צודק, לא? כולה 6 מיליון יהודים שנרצחו, נבזזו, נקברו חיים, נחנקו. כולה מליון וחצי ילדים שנחטפו מידי אימותיהם, נורו, הושמדו. אז יאללה מה אנחנו מתבכיינים? אני לא יכול להעלות את כל הקללות שיש לי להוציא על אותו אדם אידיוט, מנותק וחסר בושה.
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מספקת למוגבלים בלתי אפשריים את הבמה להטיח דברי הבל ונאצה בעם הסובל, בעם הנרדף. אבל... טוב נו זה בסדר, כי היהודים מכוערים ומגעילים לא? היהודים שולטים בכלכלה, היהודים מטמאים את העולם... אז אולי זה בסדר לשנוא אותם?
העם היהודי סיפק לעולם את המדע, התרבות, הפילוסופיה, האמונה באל אחד, קדושת החיים ועוד. אבל עוד דבר שהעם הזה הנחיל לשאר העולם - האמונה. האמונה היא שהחזיקה את רוב העם שלנו במהלך השואה שפויים, בחיים. כשאני שומע סיפורים כמו "הסתתרנו שנה בבור" הדבר הראשון שעולה לי בראש זה: "כשאין לי מה לעשות רק יום אחד אני מתחרפן, אז שנה? בבור? בלי להתקלח, לאכול ולשתות מה שבא לי?". האנשים האלה כ"כ חזקים, כ"כ טובים ואמיצים... מגיע להם הכל. הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
