אני ימני. אני תומך במפלגת הליכוד ואפילו הבית היהודי (לא אני לא דתי, אבל עדיין). אני תומך במירי רגב, הדברים שלה קשים אך נכונים. אבל... ביום השואה נזכרתי במשפט שאמרה לפני כשנה. כמובן שהיא לא דיברה על יהודים, היא דיברה על סודנים. אמרה שהם כמו סרטן שמתפשט בגוף שלנו.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שהדבר מעט בעייתי, פוגע בתעסוקה ובאורח חיינו במידה כזו או אחרת. אבל... המשפט הזה מחזיר אותי לגרמניה הנאצית. מחזיר אותי לשנים בהן מיעוט בעולם סבל מהשמצות, גינויים וכינויים שכאלה. הסודנים, אותם הפליטים שרובם פשוט מחפשי מקלט, הם מיעוט במדינת ישראל. מדינת היהודים.
כפליטים יהודים שאף אחד לא רצה כמעט לקלוט בזמן מלחה"ע השנייה אנחנו צריכים להבין שאל לנו להתאכזר אליהם, פשוט אסור לנו! גם אם אנחנו רוצים פשוט אסור! כן, רק בגלל מה שעברנו.
אחרי שמכונת ההשמדה הנאצית החלה לטבוח ולהשמיד בשיטתיות את היהודים, את המיעוט, זה כבר היה מאוחר מדיי. מדינות העולם השונות בהן, תאמינו או לא, דרום אמריקה, יפן וסין ועוד רבות וטובות אכלו את הלב, התחרטו והצטערו צער עמוק על שלא קלטו את היהודים, אבל היה כבר מאוחר מדיי.
האם אני חושב שמדינת ישראל תשמיד בשיטתיות את הסודנים אם לא תיהיה ברירה? מובן שלא. אפילו לרגע לא עבר לי הדבר הזה בראש. אבל... משפטים כמו "הם סרטן בגוף שלנו!", "הם נצלנים! הם חיידקים בגוף בריא!" ועוד, אלה משפטים נוראיים פשוט...
חבריי היהודים והאנושיים, אסור לנו לשכוח מאיפה בנו. היינו מיעוט מפוזר, עכשיו אנחנו מיעוט מרוכז במדינה משלו. הסודנים נטבחים ונהרגים ואף מדינה לא מוכנה לקלוט אותם. מובן שאני לא משווה את סבלם לסבלם של יהודי אירופה באותן השנים, אך אי אפשר שלא להשוות.
התמונה הבאה מתארת בצורה הטובה ביותר את מה שאני מנסה להעביר, כמו שאומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
