התכונה הכי אהובה עליי ואם זאת גם הכי שנואה. 

 היום אחד המורים חייך ואמר לי -

״את מסתורית״

״מה זאת אומרת?״

״את כאילו לא מראה רגשות, את לא מרבה לדבר על עצמך וזה רק גורם לאנשים לרצות לדעת עלייך עוד"

הבנתי למה הוא מתכוון, אני נורא שקטה אבל לא מביישנות,אני פשוט בן אדם אדיש וחולמני - בעולם משל עצמי. 

לעולם שלי אף אחד לא נכנס - אני לבד שם 

ושקצת קשה לי אני בורחת לשם , מבחוץ זה נראה שאני בוהה במשהו במבט ריקני ומשועמם 

לרוב אני שם כי לרוב קשה לי, אבל אני לבד שם וזה נורא משעמם ומדכא - אני אוכלת את עצמי לאט לאט באדישות הזאת. 

אני חייבת להכניס מישהו לעולם שלי ולחשוף רגשות או להתמודד עם הקושי ו״לצאת״ לעולם האמיתי מה שנקרא , יש רק בעיה אחת.. זה בלתי אפשרי(הפסימיות)