החל מאתמול בערב, שוטף את האינטרנט והרשתות החברתיות גל שמועות העוסק באיש תקשורת ותיק.
הכל התחיל כאשר
תא עיתונאיות ישראל (קבוצת עיתונאיות ובעלות תפקידים בתקשורת) יצאה בהודעה שאומרת כי לידי חברות הקבוצה הגיעו מעל ל40 עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית , במשך תקופה ארוכה, בידי איש תקשורת בכיר מאוד. ההודעה קוראת למי שמצאה את עצמה נופלת קורבן למעשיו של איש התקשורת- לפנות אליהן ולמסור את עדותן. (את לשון ההודעה המלאה ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק של כתבת הפלילים של גל"צ
הדס שטייף).
מיד לאחר הפרסום, רב סרן שמועתי החל לעבוד שעות נוספות. הרבה מאוד ספקולציות ושמות אפשריים הועלו. שם אחד בלט מעל כולם, אך כמובן שאינני מתכוון להתעסק בשמות ובשמועות. לטעמי ולשם שינוי, זהו אולי הדבר הפחות חמור בסיפור.
הבוקר, בתכנית הבוקר של רשת שנקראת באופן אירוני לחלוטין
"מדברים על זה", התקיים פאנל העוסק בגל השמועות אודות אותו איש תקשורת (הקישור לקטע המלא
כאן). הפאנל כלל את אנשי התקשורת והמנחים- שרון כידון ושי גולדן וכן את גדי סוקניק והדס שטייף.
אחד מרגעי השיא בריאיון לטעמי, היה הרגע שבו המנחה שי גולדן, שואל את גדי סוקניק "כמה שנים אתה מכיר את האיש ואת מעשיו הקשים?" והשני משיב לו "עשרות שנים" וזאת מבלי למצמץ בעוד הראשון לוגם את כוס הקפה שלו מבלי להזדעזע ואפילו במעט. בהמשך, ממשיך גדי סוקניק להתגאות בטיב החברות עם אותו איש תקשורת עלום, ואף מבטיח כי מהיכרותו האישית עימו "הדברים הם הרבה יותר קשים מהטרדות מיניות".
לא רק גדי סוקניק התנדב להצהיר בקול תרועה גדול כי ידע ושתק לאורך כל כך הרבה שנים, גם שאר חברי הפאנל התרברבו אחד בפני השני כי הם מכירים את אותו אדם מדובר וגם מכירים היטב את מעשיו הקשים אותם הוא נוהג לבצע. לא רק, אלא מסתבר שהדבר ידוע למנהליו בכל הפלטפורמות בהם הוא נוהג איש התקשורת להגיש ולשדר.
אז מה אתם אומרים בעצם, אנשי התקשורת הנכבדים?
שחיפיתם על עבריין מין במשך כל כך הרבה שנים ושתקתם?
שידעתם על המעשים הקשים האלו והעלמתם עין? טיטאתם מתחת לשטיח?
אוי לבושה, מילא כעיתונאים, אבל כבני אדם?
באמת, איך?
לשפוך את דמו של אדם בתקשורת מבלי שמתנהל נגדו שום הליך זה פסול, על אחת כמה וכמה אם יתברר בסופו של יום שאין שום שחר לטענות הללו. אך אם מדובר במקרים שאכן קרו, על הנשים להתלונן עוד היום בתחנת המשטרה ואולי לגרום לעוד נשים להתגבר על הפחד- ולהתלונן. הצעד של תא העיתונאיות הוא מבורך, אך אם יתברר בסופו של יום, כי הן ידעו על המתרחש במשך כל השנים ורק כעת החליטו לשים לזה קץ, אזי הדבר בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.