לפני שאתפנה לעסוק בכותרת, אדגיש ואומר מראש כי אני אדם רגוע מטבעי, אך יש דברים בעולם שיכולים להכעיס אותי ולהוציא אותי משיווי משקל ולהגיב כמעט כמו עמנואל רוזן כשהוא מקבל הודעת סמס שכתוב בה "לא"

מכון כושר זה מקום שאליו באים להתאמן ולהיות בכושר (זה לא מובן להרבה אנשים כפי שתראו בהמשך). ככל שהזמן חולף, מגלים אפילו שכיף להגיע ולהקדיש שעתיים לאימון טוב ובעצם לשכוח מכל צרות היום, לפרוק קצת אגרסיות ואולי אפילו לפגוש אנשים שמכירים.

מהשעות הרבות שיצא לי לבלות במכון הכושר, גיליתי תמונה מדאיגה של אנשים שיכולים להרוס את החוויה שלשמה הגעת, סוג של אנשים שיכול פשוט לעצבן אותך רק מהניואנסים שלהם. יש כל כך הרבה סוגים, היום נתמקד בחמישה מרכזיים שבהם-

להלן 5 סוגי אנשים במכון כושר שמשטרת מכוני הכושר צריכה להרוג/לאסור/להטיל מס על התנהגותם, טייק 1 : 

אלו שלא מחזירים משקולות למקום

זה מרגיז, זה מעצבן, אני לא יודע אם זה קשור לחינוך או למינימום כבוד.

זה נורא פשוט- התאמנת, הרמת 20 קילו משקולת, איזה גבר אתה. למה להשאיר את זה על הרצפה? ולמה לעזאזל חצי מהאימון של שאר האנשים במכון צריך להתבזבז על לחפש את המשקולות על הרצפה? סיימת? תהיה גבר להחזיר למקום!

הגונח/הנאנח

סוג מתאמן זה שייך אך ורק למין הגברי. ניתן למצוא אותו בדרך כלל באיזורי המשקולות החופשיות, בחור מנופח (גם מאגו), דוחק חזה בקול גניחה גדולה, מתוך דאגה שכל הנוכחים במכון לא ייפספסו כמה הוא נתן מעצמו בסט הזה. לעומת זאת, למסתכל או למאזין מהצד לא ברור אם הוא מרים את המשקולת או שהפעולה הזאת גורמת לו למשהו אחר לגמרי. מצד שני, אם הוא כל כך אוהב את עצמו והוא כל כך מנופח מאגו, יכול להיות שהקולות הם בעצם ביטוי להפרעת אישיות נרקסיסטית? 

מתאמני פוסט חגים/טרום קיץ

זן נדיר מאוד של פוקדי מכוני הכושר. סוג אנשים אלו מפציע בעיקר בחודשים אפריל-מאי (לפני הקיץ) ובעיקר אחרי חגים גדולים כדוגמת פסח או ראש השנה.

אנשים מסוג זה הם אנשים שהמנטרה שלהם בחיים היא "אחרי החג דיאטה". הם מכירים את הריטואל הזה יותר טוב מאיתנו, סביר להניח שהם כבר מנוסים בו היטב- הם בדרך כלל נרשמים למספר מאוד מצומצם של חודשים, יחד עם חבר או האישה, מתאמנים ממש קצת, יוצרים הרבה עומס במכון ופורשים אחרי תקופה קצרה מאוד. אין לי בעיה עם הרצון הטוב והכוונה שלהם להיכנס לכושר. אבל אם אתם לא רציניים ואתם יודעים שאתם לא כאלה, אולי תוותרו ותחסכו לנו את הכאב ראש?

המתמזמזים (או: אלו שמנכסים לעצמם את המתקן לחצי שעה)

כל מי שהתאמן אי פעם במכון כושר מכיר את סוג המתאמנים הזה. מבחינתם שהעולם יישרף, זה לא מזיז להם שהמכון כושר מפוצץ, שיש עוד אנשים שרוצים להתאמן על המתקן, הם את 3 הסטים שלהם יעשו ברבע שעה עם הפסקה של 5 דקות בין לבין. לחילופין- אלו האנשים שבשעת עומס בוחרים לעשות 12 סטים עם הפסקות ארוכות ביניהן, וממש לא בראש שלהם שתתחלף איתם כי הם בדיוק מחליפים את המוט. סוציומטים מהסוג הכי גרוע (יש סוג טוב?)

הקשקשנים הבלתי נלאים (או: אלו שנולדו עם סלולרי דבוק לאוזן)

למיטב ידיעתי יש מכוני כושר שאוסרים שימוש בטלפונים ניידים בתוך תחומי המכון. לצערי לא זכיתי שאיסור זה יהיה קיים במכון שלי וחבל, כי אולי זה היה יכול להיות התרופה הכי טובה לסוג הכי גרוע בעיני של מתאמנים. כאלו שדבוקים למכשיר הסלולרי שלהם כאילו הם מנהלים ברגע זה את העולם כולו, כאילו הם אטלס בכבודו ובעצמו והם נושאים כרגע את עול העולם כולו על גבם. משדרים פוזה של "אני הבן אדם הכי עסוק בעולם כרגע, אבל חשוב לי לבוא למכון ולעשות קצת כושר גם בשעה 8 בערב". מה קורה בפועל? הם תת זן של המתמזמזים מהסעיף הקודם, הם פשוט לא עובדים, עסוקים בעיקר בלהיראות "טוב" ולשדר משהו שברור גם לנו וגם להם שהם לא. לא רק שהרעש שהם יוצרים סביבם הוא פשוט נוראי, הם גורמים לעומס מיותר. אם אתם יודעים שאתם רוצים לדבר בטלפון- צאו החוצה. מכון כושר זה לא המקום לדבר עם חברים בטלפון!

כשאני מתאמן, אני סוגר את הטלפון בתיק לשעתיים, לא קורה שום דבר נורא. ניקוי ראש אמיתי, כל הפרעה מיותרת עלולה להרוס את כל האימון.

בשורה התחתונה- אין כמו התחושה שאחרי אימון טוב, שאתם יודעים שנתתם את כל כולכם בו

עם כל ההסחות והדברים המעצבנים- היתרונות שבאימון ספורט כלשהו עולים על החסרונות.

לא התאמנתם היום עדיין?

מה התירוץ שלכם?