יחסית די הרבה זמן לא כתבתי כאן, אבל זה רק כי אני לא מצליח להגיע למצב של 5 דקות פנויות.
אז עד הפעם הבאה שיהיה כאן פוסט רציני, אני רוצה להמליץ לכם על הצגה שצפיתי בה אמש.
אקדים ואומר אני מקפיד לראות הצגות לפחות פעם בחודש, מי שאוהב לצרוך את סוג התרבות הזה יודע עד כמה הדבר הזה מהנה ושונה כמעט מכל סוג אחר של הופעה כלשהי על במה.
אתמול צפיתי בהצגה "משאלה אחת ימינה", עיבוד לספרו של אשכול נבו.
אני מאוד אוהב את אשכול נבו כסופר, אני די בטוח שבעוד כמה שנים הוא יתפוס נתח נכבד בפנתיאון הסופרים הישראלים (גם עכשיו הוא כבר מסומן כהצלחה גדולה), לכן חששתי לפני ההצגה, עד כמה עיבוד להצגה יכול להיות מוצלח כמו הספר?
מסתבר שטעיתי. ההצגה פשוט מעולה.
כל מי שבשנות ה20 לחייו יזדהה מאוד עם ההצגה או לפחות ימצא בה חלק שהוא רואה בו את עצמו.
יש בהצגה הכל- אהבה, שברון לב, צחוק, עצב, מוסר השכל והכל בעיבוד קצבי ומרתק שמרגיש ממש כמו צפיה בסרט קולנועי מהוקצע ומתוזמר.
הצגה מאוד ישראלית שעוסקת בשנות ה2000, שחקנים מצויינים שמעבירים את הרגש וגורמים לכל אחד מהצופים להזדהות עם אחד מהם לפחות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Limoncello
