תקופת העומס הפתאומית שנפלה עליי בזמן האחרון, לא מנעה ממני, לצערי הרב, להיחשף למגוון דעות מסויימות בכמה כלי תקשורת שונים. חלק מהדעות הזויות יותר, וחלקן הגדול הזויות עוד יותר. עצם הדעות שלעצמן אינו דווקא הבעיה, ריבוי דעות הוא חיובי. לשם שינוי, הפעם אתייחס לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, משום שריבוי כלי התקשורת במחזותינו, מאפשר לכל בר בי רב, לחוות את דעתו בכל נושא שהוא. איבדתם אותי? מיד תבינו:

בראשון דווקא נתקלתי אתמול, השחקן משה איבגי התראיין אתמול בערוץ 2 בתכנית רנדומלית עם מראיינים רנדומליים עוד יותר. אקדים ואומר שמשה איבגי הוא אחד השחקנים האהובים עליי בכלל ובתאטרון בפרט. זוהי לא הפעם הראשונה שאני נתקל בראיון מסוג זה עם השחקן הידוע. גם לפני חודשיים הוא התראיין בתכניתו של שי שטרן בערוץ 10. בשני המקרים המדוברים, יצאתי לאחר הצפייה בתחושה שהשחקן הידוע הולך לעשות "יאיר לפיד" ולעבור מקריירת שחקן מוצלח לקריירת פוליטיקאי בינוני. בשתי הראיונות בהם צפיתי (ואני בטוח שיש עוד כמה ראיונות) מתרעם השחקן על המצב המדיני, המצב הממשלתי, המצב הכלכלי וכמובן איך לא-משתלח ביאיר לפיד. אז מה הבעיה? עם כל אלו אין בעיה, הרי כולנו ישראלים, כולנו חכמים, כולנו יודעים את התורה וכולנו מתלוננים מבוקר ועד לילה על המצב. למה הוא כל כך מיוחד? כי בנוסף לכל אלו, מתרעם השחקן על המצב החינוכי והמצב התרבותי במדינתנו הקטנה. אדגיש כי השחקן חזר ואמר כי איננו מתכוון (נכון לעת עתה) לרוץ לפוליטיקה. אז אני תוהה, כיצד ייתכן ששחקן המשחק באחת מתכניות הטלוויזיה האלימות ביותר שנוצרו כאן, יכול לקבול על מצב החינוך והתרבות בארץ? ואפילו בשם האמנות- תהא אמנות אשר תהא. יש לו נגיעה בדבר, קטנה אולי, אבל יש לו. הרשת מלאה בקליפים של ילדים קטנים המחקים אותו כאילו היה דמות להערצה. כשילדים בני 15 דוקרים את חבריהם אחרי שהם שתו חצי בקבוק וודקה, הם מושפעים, במודע או שלא- מסצינות האלימות. יוטיוב מוצף בסצינות אונס ורצח מאותה הסידרה. אז מה השלב הבא? "יש לי ביטחון בשלום של הבורר"? השחקן טען באחד הראיונות כי תכניות הריאליטי המשודרות בערוצים המסחריים, נועדו לעוור את הציבור ולהסיטו מעיקר העיסוקים החדשותיים שעל סדר היום. ובכן, אינני חושב שפסגת היצירה המכונה "הבורר" ראוייה לצפייה יותר מאשר תכניות טראש- ריאליטי, לא למבוגרים ובוודאי שלא לילדים. ראוי שאדם ושחקן, מכובד ככל שיהיה, יקשוט את עצמו לפני שהוא קושט אחרים. לשם ההגינות- ראיון איתו בו הוא מודה שהדמות אותה הוא מגלם גורמת לו אי נוחות, בדיוק בגלל הדברים הנ"ל.

בשניה נתקלתי היום לפנות ערב, שמה חן טל. עד היום, לא שמעתי את שמה. רק בעקבות ידיעה על מעלליה האחרונים נחשפתי לשמה. עזבו לרגע את הסיפור המביך שבכתבה, כשהרצתי את שמה בגוגל, נחשפתי לראשונה בחיי לבבואתה של אותה "עלמת חן". מדהים כמה אנשים מוכנים לחשוף מעצמם בשביל קצת דקות תהילה. כלומר, לחשוף הכל. רגע! מה זאת אומרת? אני מחפש את הבלוג שלה! לא את כ ל התמונות האלו איפה לעזאזל הבלוג הזה? הרי היא הייתה חייבת להתפרסם בעקבות משהו! האם הבלוג מוסווה או שהוא פשוט לא באמת קיים? נחלתי אכזבה- לא מצאתי שום בלוג מסודר ומתוארך. מכאן השאלה- האם 6 פוסטים אצל עומרי חיון הופכים אותה ל"בלוגרית"?  לדעתי, כמו שזה נראה, כל כותב סטטוסים מתחיל נהיה "בלוגר". אולי לזו הכוונה שאומרים "הבלוגרית חן טל"? בכל אופן, במה שכן מצאתי, נחשפתי לכמה לא קל להיות חן טל. פנינות נבחרות:"תורידו חולצה תעשו פרצוף למצלמה והופה תוך שנה תהיו הדבר הויראלי הבא","החלטתי לכתוב את הבלוג הזה כדי שתכירו אותי. את חן טל האמיתית, מעבר לקישקושיאדה של הים בריכה מסיבות אלכוהול וזיונים". טוב, אני מודה, לא שרדתי אחרי שני המשפטים האלו, הספיק לי 10 שנים קדימה. מיותר לציין שכל "מאמר" שלה מקושט בתמונות שלה שנראה שצולמו במיוחד לכתבה במגזין פנטהאוז. מה שמדהים בכל זה, שאותה בחורה, זוכה, כך מסתבר לכתבות המסקרות את מעשיה ומעלליה. עוד מסתבר, שהיא זוכה להערצה רבה, בעיקר בקרב ילדים שרואים בה מודל לחיקוי ומקשיבים לעצותיה וניסיונה הרב- מורידים חולצה ונהפכים לדבר הויראלי הבא!

האמת, שיכולתי להמשיך עוד ועוד, אבל נראה לי שהמסר עבר. יש עוד כל כך הרבה דוגמאות ששמתי לב אליהם בימים האחרונים. רציתי גם לכתוב על הביזיון שרק בגינו ראוי להחשיך את המסך של ערוץ 10- היפה והג'חנון. זה כל כך טרנדי להציג אנשים במערומיהם- הפיזיים והשכליים. עזבו שחלק מזה פשוט נראה מבויים וערוך בצורה מזעזעת ושקופה להחריד, אבל אולי די עם כל הריאליטי הזה? אלו הדמויות והאנשים שאנחנו מקדשים ומעריצים? ממרומי גילי הצעיר, אני פשוט מתבייש כל פעם שאלו "פניי התרבות" שלנו. ילדים קטנים המצטטים את ברוך אסולין ומצטלמים בסגנון חן טל, אבל בן גוריון בשבילם הוא שדה תעופה והרצל זה הר. הילדים לא אשמים, אנחנו אשמים- בהרעלת המוח שלהם בתכניות טראש וראליטי. הרצון לייצר כאן חברה הוגנת, חברה צודקת ובעיקר חברה ערכית- לא יוכל להתממש כשאלו הם גיבורי התרבות והדור, אותם הכתרנו לנו (או הוכתרו בעבורנו מבלי להתייעץ איתנו) כמודל לחיקוי והערצה לעלא ועלא. פני הדור- כפני הכלב.

עריכה 24/1

תודה למי שהמליץ על הקטע (אהמ) וגרם לו להגיע לעמוד הראשי של עמותת ישראבלוג וישראבלוג. תודה לכל מי שהגיב עד כה.

הבהרה קטנה וחשובה-ניסיתי להעביר כאן מסר מסויים, מאמין שרוב האנשים הצליחו לקלוט אותו ולקחת ממנו דבר או שניים, לכל מי שלא:

אין לי דבר וחצי דבר כנגד אף אחד מהדמויות שהוזכרו פה.

חן טל איננה טענת הטענות במאמר, אינני חושב שהיא הגורם לתרבות הנוער במדינתנו הקטנה, אני רק חושב שהיא סמל מייצג לתופעה שנוצרה כאן בשנים האחרונות. כאמור- הופעתה במאמר היא על תקן משל, ותו לא.

באשר למשה איבגי, אם לא היה מובן מכתיבתי- כלל לא האשמתי אותו במצב האלימות הקשה במדינתנו. זו הייתה ביקורת על דבריו מנקודת מבט שונה. צר לי אם מישהו הבין אחרת או משהו אחר השתמע מדבריי.