In Between

מי שמביט בי מאחור 
עובר בשקט לידי 
אני לא רואה אותו 
והוא לא רואה אותי 
מי שמביט בי מאחור 
לא יודע מה איתי.

מי שקורא בין השורות פה לא יודע מי אני 

בחמישי הייתי בכנס הכנה לתגלית,
אחרי הסברה כללית על הארגון שלוותה במצגת מושקעת, התחלקנו לקבוצות לפי החברות המדריכות אליהן כל אחד משתייך.

כדי לשבור את הקרח בין כולנו ולשחרר את האווירה
כל אחד סיפר על עצמו פרטים יבשים (שם, גיל, מקום מגורים, מה אני עושה בחיים) ולסיום כל אחד היה צריך לחשוף שריטה אחת שיש לו.

מגוון השריטות שהתגלה בשיחה הזאת היה רב, מפתיע ונע בין בנאלי להזוי למדי:
-אני לא אוכל בצל

-אחר לא אוכל עשבי תיבול
-חייב שהווליום באוטו יהיה על מספר זוגי
-אני חייב לנצח (תוך סיפור הדגמה על כך שהוא לימד את בת דודה שלו בת החמש לשחק שש בש והיה חייב לנצח גם אותה)
-מישהי שקמה כל בוקר וחייבת לכתוב את החלומות שלה אחרת היא מרגישה כל היום לא בסדר
-קצין שלא יכול ללכת לישון אם יש לו כלים בכיור, וחייב להציע את המיטה לפני שהוא יוצא מהבית בבוקר  
-מישהי שבמדרכות עם אבנים משולבות הולכת רק על הלבן
-אחד שהתמכר לשלוח לוטו

ועוד שאני כבר לא זוכרת

פתאום הבנתי שהשריטה שלי עם מרקמים של אוכל היא לא כזאת חריגה ויוצאת דופן ובסך הכל הכללי אני די "רגילה"

אז מה אם אני לא מסוגלת לאכול בביצה קשה את הלבן :)

כמה נחמד לחזור הביתה ולראות שלכת של אביב,

שלכת שמחה בצבעים אופטימיים שצובעת את הדשא במצע של סגול

ביום שישי האחרון חברה טובה שלי שלחה תמונה של היד שלה עם טבעת,

טבעת מהסוג שמשובץ ביהלומים ועונדים על אצבע ספציפית אחת,
טבעת שהיא לא הייתה אמורה לקבל עכשיו אחרי 3 חודשים של זוגיות. 

השוק שתפס אותי היה בלתי ניתן לתיאור,

בחיי שלא האמנתי שזה אפשרי.

אחרי פריקת עצבים עם ההורים ובטלפון עם חברה ונסיונות להבין מה לעזאזל קרה פה
הדעה הרווחת בקרב כולם היא שצריך לאחל מזל טוב ולתמוך,

אבל איך אפשר?

הם מכירים רק 3 חודשים והם בשלב ה"ירח דבש" של הקשר, הכל טוב, יפה, מקסים ודביק עדיין,

ואני לא פגשתי עוד את המיועד והוא לא עושה סימנים חיוביים שהוא מעוניין לפגוש אותנו, החברות.

דיברתי איתה בטלפון והיא הסבירה לי שהיא שלמה עם זה (כן, בסדר)
שניהם הרגישו שזה זה מהרגע הראשון וזה רק היה עניין של זמן (זמן זה כסף, סתם לא במקרה הזה זמן זה סתם מרכיב קריטי)
הבחור החליט שהוא רוצה להפוך אותה לשלו ולהצהיר ברשמיות על מחויבות, שחלילה גבר אחר לא יקח אותה 
אז הוא השתין מסביבה טריטוריה, אהה סליחה הוא שם לה טבעת על האצבע...

לא מצליחה להבין את ההתנהלות הפרימיטיבית הזאת, אתה כל כך חסר בטחון בקשר שלכם שבלי טבעת על היד לא הייתם מצליחים לשרוד כזוג מונוגמי ומאושר לכל דבר??

אז הוא את שלו עשה ואמר והציב אותה בפני מצב בלתי אפשרי והיא אמרה לו כן!
כזאת תמימה ומאוהבת שרציונליות זה כבר ממנה והלאה
 

את הנעשה אין להשיב, בעצם זה ממש לא נכון
טרחנו להחדיר לה לראש בינתיים שהטבעת הזאת לא אומרת כלום במקרה שהיא תרגיש שזה לא נכון לה, שתדע שיש לה את הדלת הזאת לצאת החוצה מהקשר בהמשך הדרך, נותר לנו רק לקוות שהיא תפנים את זה ותשקול כל צעד ושעל עכשיו.

מזל שלפחות היא מודעת לזה שלא ישר מתכננים חתונה והיא צריכה לחכות עוד שנה לפחות (עם תקווה שלי ושל אמא שלה ליותר מזה)...
אז יש לי זמן לעשות דיאטה, לחסוך כסף להוצאות הבלתי נגמרות ובעיקר להאמין שהשכל אצלה יתחיל לעבוד קצת במקום הרגש