לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

written truth


כותבת ומצלמת כבר שנים, סתם למגירה, לא מראה לאף אחד. אמרו לי שהגיע כבר הזמן, אז אני כאן :)


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

4/2013


תגידי לא נמאס לך להרגיש אותך בוכה?

איך את לא מבינה?

את כמו עיוורת ממשיכה

המילים שכמו סכין חה שרטו את ליבך,

ממלאות את ראשך,

תעזבי את הסכין טיפשה, שחררי את הכאב.

 

הצלקות שאת מקלפת

הקללות שאת צועקת

הדמעות בהן את נשטפת

כמו בובת זכוכית נשברת.

כמה זה עוד ימשך?

כמה זה יקח?

עד שתביני שאת האוייב הכי גדול שלך?!

 

מסתובבת לך בחדר כמו רוח רפאים

מחפשת משככים,

להעביר את זה פלאים.

הדכאון הזה, את שקועה בו עמוק

שכחת איך לצחוק.

כל בוקר מתעוררת עם חיוך מסכה

ובערב, כרגיל כמו מטומטמת בוכה.

 

הצלקות שאת מקלפת

הקללות שאת צועקת

הדמעות בהן את נשטפת

כמו ילדה קטנה זועקת.

כמה זה עוד ימשך ?

כמה זה יקח?

עד שתפתחי את הלב שלך.

 

תוציאי את המחטים שתקועות בעורך,

יש עולם מלא של רגש שכלאת בעצמך.

העולם לא התייאש, וגם לא את..

תגידי לי למה ברחת?

כמה זהעוד ימשך?

כמה זה יקח?

עד שתחזירי לעצמך -אותך-

נכתב על ידי , 19/4/2013 19:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מסע דרך העיניים


מעל שמי פולין ראיתי ילדה


קופצת בחבל, אוחזת בובה,


שמלת מלמלה לבשה לגופה,


ומוקפת חברות בהירות שיער הייתה.


וצחוקה, עד השמיים עלה.



בפולין ראיתי ילדה,


עם תלתלים שחורים פרועים,


וגומה קטנה על לחי דקה,


מוקפת חומה אטומה אפורה,


וצעקות של שומרים ונביחות של כלבים,


ובהלתה מנת כולם הייתה.



ובגטו, ראיתי ילדה,


מובלת לבדה לרכבת אפלה.


צועקת אמא אמא ואין לה תשובה.


את הבובה לקחו לה ושמלתה קרועה.


היא נדחפת מוזנחת לקרון בלי אוויר.


ובכייה ריסק לב כל לשברים.



ובמאידנק, ראיתי אותה,


נמחצת בתור ארוך של נשים ערומות,


והיא כולה עור ועצמות.


לרגליה שרידי נעלי עץ מהודרת.


פעם היו עליהן דמויות מצויירות.


זעקתה בלב כל הותירה צלקות.



ובאושוויץ, ראיתי אותה.


מתוך ערימת נעליים גבוהה,


זועקת שואלת מחפשת תקווה.


לא רצתה בחבל וגם לא בבובה.


היא נשארה לגמרי לבדה, את זה היא ידעה.



ומתוך ערימת השיער הקלוע צמות,


ראיתי אותה אומרת מילים אחרונות.


ספק נושאת תפילה ספק מבקשת מחילה.


ובתוך הר האפר ראיתי אותה,


מוטלת חסרת רוח חיים על אבן קרה.


מובלת אל לוע הרוצחים על ידי אחיה הזונדרקומנדו הבוכים.



ומעל דמי הארץ ראיתי אותה,


מחייכת אלי בגאווה יחידה,


הושיטה לי יד עם מספר בצבע שחור,


" לא נורא, זה עבר" היא אמרה.


עכשיו, רק לזכור.

נכתב על ידי , 13/4/2013 13:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שורות ראשונות




ואו.

לא האמנתי שאני אעשה את זה, אני עדיין לא מאמינה שאני כותבת פה את השורות האלה.

ככה נחשפת לכל מי שירצה לראות אותי, לקרוא אותי..

טוב נו שיהיה לנו בהצלחה ^^

 

 

 

נכתב על ידי , 11/4/2013 21:16  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 29

Skype:  lancham37 

תמונה




27
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , יצירתיות , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לwritten truth אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על written truth ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)