בקבוצת תמיכה פגשתי בפעם הראשונה מישהו בן 17 שגם לו יש אח עם סכיזופרניה.

דיברנו על זה במהלך המפגש, וגלשנו גם לאחריו כשהוא ליווה אותי לתחנת האוטובוס שבקניון.

אנחנו עוברים חוויות כל כך דומות, והוא הזכיר לי את עצמי בגילו- מפותחת נפשית.

הוא:"אני רעב"

אני:"אז בוא נשב לאכול"

הוא:"לא נעים לי שתשלמי"

אני:"התכוונתי שכל אחד ישלם לעצמו" (אני אפילו לא מכירה אותו..)

הוא:"אין לי כסף"

אני:"אוקיי... עלי. בוא"

@מבצעים הזמנה@

המוכר:"מה שמעתי? שאת משלמת?"

אני:"כן, כבר שילמתי למוכר השני"

המוכר:"גם על הקולה?"

אני:"אה... לא.. לא ראיתי אותה.. כמה היא עולה?"

@משלמת שוב@

משהו הציק לי. מאוד. וזה לא הקטע של הכסף.

אולי זה היה בגלל המבט המוזר של המוכרים על כך שאישה משלמת ולא גבר.

או על זה שמצד אחד אמר שלא נעים לו, ומצד שני לקח את המנה הכי יקרה.

או בגלל שמרוב המבוכה לא שמתי לב שעקצו אותי עם העודף.

או כי היה שקוף שהוא מצפה שאשלם?..

קרה פה משהו מוזר, או שאני סתם קטנונית?

גם אתם, הגברים, מרגישים ככה כשבנות מצפות שתשלמו עליהן?