רק רציתי אוויר, רק רציתי לחשוב.

לקחתי את האוטו של אמא ונסעתי בגפי לחוף.

בהיסח דעת התנגשות קלילה בכניסה לחניה עם טמבון של נהג מונית.

הוא נכנס להיסטריה כאילו סוף העולם, והצליח להוציא אותי משלוותי.

לאחר שעה מייגעת במחיצתו, הגעתי אל היעד המיוחל.

יותר נכון לטיילת לכיוון ארומה.אייס קפה היה בא כל כך טוב .              

לפתע צץ מאחוריי רוכב אופנוע שנסע לאט ובצמוד אלי והחל לפתח שיחה. 

What the fuck?  שאלתי את עצמי, ומצאתי את עצמי צועדת עימו על החול הקריר.

כשהוא החל  לחפור על כך ששרימפסים זה פויה, חייבים להאמין באלוהים בשביל לקבל חיים טובים, בושה איך שבנות מתלבשות בים )איך ציפית שיתלבשו בים?!?( ועוד שטויות אטומות בסגנון, חתכתי.

עכשיו,

אחרי ייסורים רבים, יושבת לי עם אייס קפה, חמץ עסיסי ושירים אהובים,

ופתאום כבר לא בא לי לחשוב..