עברתי את המבחן לפני הכנה לקצונה.

הייתי צריכה לצאת ביום רביעי הקרוב.

במקום זה אני צריכה להתמודד עם הפוסט שעבר.

ואין לי עם מי לדבר, אין לי עם מי לפרוק- כי כולם מתחילים ישר לרחם ולהציע עזרה.

לא צריכה עזרה.

סולדת מרחמים.

נגעלת מהקירקור הפולני של אמא שלי סביבי, והיא אפילו לא פולניה.

אני רק זקוקה כל כך למישהו שיקשיב, ויחבק.

זהו.

במקום זה יושבת עכשיו בבית הריק ובוכה.

וחופרת לכל המנויים שלי עם פוסטים מידי יום. לא זוכרת מתי עשיתי את זה פעם אחרונה.

 ואוכלת סוכריות חמוצות בטירוף- כי קל יותר לשאת בכאב פיזי.

אני פאקינג עברתי. הייתי צריכה לצאת להכנה.

ואי 

אפשר 

לשמוח

צריכה לשחרר כעס. רוצה לשתות עד שלא אדע מי אני. ולעשן עד שאחנק. וללכת מכות בבר. ושיכאב לי בכל הגוף. זה יהיה לי יותר קל מהכל