למה בזמן האחרון לא מצליחה לסבול את אמא שלי.
כאילו כל מה שהיא עושה, אומרת או שואלת - פשוט מעלה לי ישר את הפיוזים.
ואני לא יודעת למה.
אולי כי היא מתחילה להתנהג בצורה שמזכירה לי את אחותי עם הפיגור והאוטיזם, וזה מכעיס אותי?
אולי כי היא שואלת דברים סתומים שהתשובה להם ברורה מראש?
אבל זה לא רק השאלות שלה. זה הכל .
ואני מרגישה שאין לי זכות לכעוס עליה, במיוחד כי לא הצלחתי להבין מה גרם לי להיפוך הזה.
היא אחת האנשים שאני הכי מעריכה, ויודעת עד כמה היא מקריבה.
הוווו, נראה לי שזה הקטע.
אני כועסת בגלל שהיא מקריבה את עצמה, מקריבה את האושר שלה ואת עצמה למעננו. למעני.
זו הסיבה, למשל, שבכל פעם שאני סתם זורקת לאוויר "אני רעבה" והיא ישר מתנדבת להכין לי משהו- אני מתעצבנת .
כי אני צריכה לפנק אותה ולא הפוך.
חייבת לדבר איתה על זה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קרן_אור