לשם שינוי.

כי אם ארדם, אתעורר ליום חדש. לשבוע חדש.

הרגע שלו ייחלתי כל כך ועשיתי הכל על מנת שהזמן יעבור- מגיע.

וזה מתחיל להלחיץ .

מחר אפגש עם כמה חבר'ה, ובא לי ליסוע אחר כך לירושלים. נראה איך יזרום.

ביום שני קצת סידורים,  וזהו. חודשיים  וחצי של המתנה  הגיעו לקיצם:

בשלישי אשפוז, וברביעי מוחי יהיה חשוף  ופתוח על שולחן הניתוחים.

וזה מטריד אותי כל פעם מחדש שכל האנשים סביבי רק  מחכים שאעזר בהם, תמיד מזכירים שהם כאן. לכל דבר ועניין.

אבל האחד והיחיד שבאמת יכול לתמוך- הפנה עורף.

עשרות אנשים שואלים לשלומי מידי יום, ואני רוצה באמת לעדכן רק אותו.

לו הייתי יודעת שהמפגשים איתו יהיו עוצמתיים עבורי כל כך, 

לא הייתי נסחפת אחריו כשידעתי עוד בהתחלה שלא נוכל להמשיך.

ורבאק.... יאללה..... תמחקי אותו כבר!!!

עברו חודשיים מאז פגשת אותו פעם אחרונה, וברור לך שהוא לא מעוניין בהמשך.

אז מה את נתקעת? מה ?? כי זה היה "עוצמתי"?

כוסומו.

אם זה באמת היה עוצמתי, הייתם ממשיכים בקשר.

עכשיו תפסיקי לחשוב כבר.

חפרת.

הוא כנראה לא מספיק חזק בשביל להיות הגבר שלך.

שוב חופרת?!  את עוד פה?!

לכי!!