מכירים את זה שבחורף רוצים קיץ, בקיץ רוצים חורף,
באור רוצים חושך, ובחושך רוצים אור?
השתחררתי מהצבא בסוף יולי.
היתה לי תקופה ארוכה של חופש, ורק רציתי לעבוד.
לצערי לא הסתדר עם המחלקה שרציתי ואפילו לא עם בית החולים שרציתי,
אז נאלצתי להתפשר והתחלתי השבוע לעבוד בבית חולים אחר במחלקה פנימית.
קשה לי למצוא את הכוחות לקום מהספה כשאני חוזרת ממשמרת.
עכשיו............. אני מתגעגעת לחופש האינסופי הזה.
שעשיתי מה שבא לי, מתי שבא לי וכמה שבא לי.
לאלו מביניכם שעוד קוראים כאן, ויודעים איך זה להיות במקום שאתם לא כל כך מרוצים ממנו -
מה עוזר לכם להחזיק מעמד ולשמור על החיוך?
יש רגעים שאני מתחרטת שביקשתי לסיים את שירותי הצבאי, כי אין ספק שמבחינה סוציאלית זה הרבה יותר משתלם.
אבל החרטה הזו מופיעה בדיוק לשבריר שניה, וחולפת ברגע שאני נזכרת במחיר הרגשי הקשה שנגבה ממני.
ונשאלת השאלה- מה אני רוצה לעשות עם עצמי? (כי אחות באזרחות משלמת מחיר פיזי).
ומה אני יכולה לעשות כדי לשפר את התחושה שלי ולהגביר את שביעות הרצון מהמקום שאני נמצאת בו?
אתם מכירים את זה? מכירים את זה שבצבא רוצים אזרחות, ובאזרחות רוצים צבא?