לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים



Avatarכינוי:  קרן_אור

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2018    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הילדה הקטנה שלי


יש לי ילדה קטנה, עם טלטלים, שהוזנחה זמן רב.

היא צריכה הרבה חום, יחס ואהבה שרק אני יכולה לתת לה.

בשבועות האחרונים התחלתי לפצות על הזמן האבוד:

לקחתי אותה לים, למסעדה, לסרטים, הבאתי אותה לעבודה ולצבא, וגם למקומות סודיים שרק שתינו מכירות.

ודיברתי אליה, אמרתי כמה אני אוהבת ומצטערת על הכל. בעיקר חיבקתי והבטחתי שעכשיו אני כאן, חזקה מתמיד ויותר לא בורחת.

והגשמתי את כל גחמותיה, בלי לחפש תירוצים.

 

לאחר חודש שלם שכזה היא הרבה יותר מאושרת ומלאת חיות.

 

אנחנו חייבים להמשיך ולהפנים שהזנת הילד/ילדה  הקטנים  שבנו- הופכים אותנו לאנשים בוגרים ושלמים יותר.

(זו הסיבה שאמשיך לנצח לראות סרטים מצוירים)

 

נכתב על ידי קרן_אור , 27/5/2012 13:40   בקטגוריות קבלה עצמית  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרן_אור ב-2/6/2012 00:07
 



הדברים הקטנים שעושים לי כיף


אי אפשר להתעלם מכך שהפוסטים בשבועות האחרונים הם מעט דכאוניים, בלשון המעטה.

הגיע הזמן לשבור את זה עם רשימת דברים שעושים לי כיף:

- להגיע הביתה, מתה לאכול משהו מסויים, והנה הוא מונח על הגז, מחכה רק לי

- לאכול מלאאאא ערמונים

- שוקו של ארומה. הפוך של ארומה. פאי תפוחים של ארומה. כמעט כל דבר שיש בארומה

- להכנס לחלום לבן, ולעשות בו מה שאני רוצה

- חלום אירוטי

- להרגיש סקסית

- לשמוע את רעש המספריים כשמספרים אותי

- לשים לק

- להיתפס ע"י מבול, להגיע הביתה רטובה כולי, להחליף לבגדים יבשים ולהכנס מתחת לשמיכת פוך. קצת חולני, אני יודעת

- שמיכת פוך, בלי קשר לאם נרטבתי לפני כן או לא..

- לצאת מביקורת אצל רופא השיניים, ולשמוע שהכל אחלה. אני מפחדת מרופאי שיניים.

- סרטי אקשן. וקומדיה. ואימה

- סינמה סיטי VIP

- מחמאות

- להצליח לתקן תקלות טכניות במדפסת ובפקס (קורה בצבא על בסיס יומי....................)

- השפן החמוד שלי!!!

- להופיע. ההופעה אתמול היתה ממש טובה חיוך

- שיום בצבא מסתיים. גם יום בעבודה.

- לקבל את המשכורת

- טיולים ליליים בסימטאות

- ים

- להעיז לרקוד בארועים

- להשתחרר, ולאפשר לעצמי להתבטא

- בובספוג

- שוקולד. במיוחד בקבוקוני השוקולד שמוכרים בדיוטי פרי ומלאים בפנים בסוגי אלכוהול שונים. אם מישהו טס לחו"ל, אנא ארגנו לי משלוח

- שיעור נהיגה מוצלח

- לראות את אמא מחייכת

- לקחת חופש מהצבא, סתם כי בא לי, ולצאת לטייל

- סוף שבוע של בטטיות כורסא

- לקנות את הבגד הראשון שמודדים

- סרט פיצה עם אחותי הקטנה

- לאפות קינוחים

- לשמוע שירים בReplay ולצרוח אותם בפול ווליום. הקורבן שלי היום היה 3doors down

- לצחוק על דיירי האח הגדול

- לישון מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא. המקסימום שלי היה 14 שעות (!) כמעט רצוף

- כלבים

- כלבים

- כלבים

- כלבים

- כלבים

- פיקניק

- פיקניק עם כלבים

- לקבל הודעות למייל שרשום בצד הבלוג קריצה

 

יאללה,

חייבת לשנות את הפרספקטיבה שלי על החיים, ולהתחיל להינות קצת.

ולהעשיר את הרשימה.

נכתב על ידי קרן_אור , 17/1/2012 20:06   בקטגוריות קבלה עצמית  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרן_אור ב-23/1/2012 20:39
 



קצת אהבה עצמית


רגישה

איכפתית

קשובה

מייעצת

שקולה

   (בלי לאבד ספונטנית)

מקבלת שינויים

אשת שיחה

מאפשרת ספייס

קוראת מבין השורות

בעלת אמביציה

לוחמת

סקרנית

בוגרת

  (אך בלי לאבד רוח נעורים)

פילנטרופית

מפרגנת

מרגיעה

תומכת

בעלת ערכים

עומדת על שלי

רומנטית

שוכחת וסולחת

מוצאת את הטוב שבכל דבר

חוש הומור ייחודי

חרוצה

בעלת אינטליגנציה רגשית, שכלית וחברתית

עומדת במילה שלי

מעריכה דברים

מתעמתת עם פחדים

שואפת לתחושת שלמות

בעלת מוסריות גבוהה מאוד

יכולת לחמול

מעניקה אהבה ללא תנאי.

 

כל כך הרבה יתרונות יש בי!

אם אני רוצה לחיות טוב יותר, אהיה חייבת ללמוד לשים את הדגש על הרשימה הענקית הזו,

במקום על 3 הדברים מרובי המשמעות כביכול שכל כך מציקים לי.................

נכתב על ידי קרן_אור , 16/10/2011 23:52   בקטגוריות חיפוש עצמי, קבלה עצמית  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just a joe ב-28/10/2011 14:01
 



"במקרה"


אמא הציעה ללכת יחד איתה לקורס התמודדות עם כעסים- 6 מפגשים. אני לא מגדירה את עצמי כאדם כעסן, לכן סרבתי.

ערב אחד שיעמם לי מאוד, אז הצטרפתי לשיעור השלישי רק בשביל להעביר את הזמן.

השיעור היה כל כך מעניין ומסר תכנים שדיברו אלי מאוד. המשכתי להגיע.

 לא נגעו בכעס עצמו, אלא הסבירו את שורש העניין,

נכנסו לדברים הכי עמוקים וכואבים. הגעתי להרבה תובנות, ואחד מהם הוא שכן יש בי כעס- והמון.

אני לא מרגישה אותו מפני שאין לו ביטוי כלפי חוץ. הנטייה שלי היא לבלוע ולבלוע.. ולבלוע..

ופתאום כל הדברים שמציקים לי בעצמי ובסביבה התחברו לשורש אחד.

הייתי מודעת לשורש הזה מקודם, אבל רק עכשיו אני באמת מבינה את המשמעות שלו,

ועוד יותר חשוב- יודעת מה לעשות בשביל לשפר ולתקן.

ומדובר פה כבר בהרבה מעבר לשליטה על כעסים, אלא נטו שיפור ההוויה והתחושה הקיומית.

 

אחת האמונות שסיגלתי לעצמי היא ששום דבר לא מגיע "במקרה".

משתדלת להתייחס לכל מאורע כמתנה מהחיים, הזדמנות ללמוד.

נפלה בחלקי זכות גדולה להיות חלק מזה..

 

עכשיו אני עוברת תקופה גדושת שינויים, והקורס היה הטופ.

מתנצלת שבחודשים האחרונים (שכבר הפכו לשנה האחרונה, מאז הגיוס...) לא עקבתי אחרי הבלוגים הקבועים שלי-

אך מבטיחה שלא שכחתי אתכם, והפוסטים שאני כן קוראת (לא תמיד מגיבה..) והתגובות שלכם אצלי

תמיד נרשמים בתודעה ועוזרים לי לשנות עוד כמה נקודות.

תודה לכולכם:

- על כך שאתם עוקבים לאורך זמן

- ומביעים דעתכם על דברים

- והכי חשוב= על כך שאתם אתם. 


(זה כבר מתחיל לעבוד!)

נכתב על ידי קרן_אור , 3/10/2011 22:57   בקטגוריות בא לי לספר לכם, מחשבות, קבלה עצמית, רציתי לחבק, אופטימי  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרן_אור ב-12/10/2011 22:17
 



אישה אמיתית (פלוס!)


תקופה די ארוכה שכל בלוג שני שאליו נכנסים ב"עדכונים אחרונים" בישראבלוג  מדבר על שאיפה לאנורקסיה ומעלה תמונות טינספו.

אי אפשר להכחיש שהקמפיינים הכי יוקרתיים ניתנים לדוגמניות הרזות ביותר,

ובולט במיוחד שהבגדים השווים בחנויות הם רק במידות הקטנות.

 

איפה אמורה למצוא את עצמה אישה כמוני?

אישה שלעולם לא תשקול מתחת ל45 כפי שכל הנ"ל מעודדים, אלא משקלה כמעט כפול?

 

אני ניראית ככה,


      

כמו אישה אמיתית (פלוס כמה קילו)-

לא עונה לאף דרישה שעולם התקשורת מציב.

 

וזה מעלה את השאלה:


 



  

נכתב על ידי קרן_אור , 10/6/2011 11:35   בקטגוריות קבלה עצמית  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קרן_אור ב-16/7/2011 18:27
 



רשימת האהבות שלי


בימים האחרונים יש לי מצב רוח מאוד פילוסופי.

ישבתי וחשבתי לעצמי:

"איילה, מה את אוהבת בחיים? מה עושה לך כיף?".

הכנתי רשימה של הדברים העיקריים, וחשבתי שיהיה נחמד לכתוב על זה פוסט.

לאחרונה אני מעלה הרבה פוסטים שהמטרה שלהם היא לעורר בי זכרונות כשאקרא אותם בעתיד...

 

והרי לפניכם התוצאה:



ולא, אין לי קעקוע. אבל הייתי רוצה.

 

ואם כבר רשימות.....

 

מצעד חמשת הדברים הכי יפים שאמרו לי אי פעם:

* שאני הדובדבן שממתיק סופו של יום קשה.

* אוהבים אותי בזכות מה שאני (קרדיט לאריאל )

* נסיכה, אוצר, מדהימה, מיוחדת ומההמת, ויש לי עיניים מהפנטות

* שתמיד יהיו כאן בשבילי

* חיוך עולה על הפנים רק מלראות אותי מתקרבת

 

מצעד חמשת הדברים הכי מעצבנים שאמרו לי אי פעם:

* יאאאא, איך רזית/ שמנת! (אז יש לי ירכיים מלאות וישבן עגול. נו...? ו....? זה יצא מחוץ לחוק ולא ידעתי?)

* תרגעי!! (זה רק מעצבן יותר)

* יהיה בסדר (מי קבע? אתם יודעים מה יקרה? מעדיפה שבמקום זה יגידו "מבינ/ה מה את מרגישה, אעזור בכל מה שאוכל"

* לא עשר שקל, עשרה שקלים! (חבר'ה, אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי. תנו לי לדבר בסלנג)

* בתקופת בית הספר הייתי שואלת את ההורים בחגים "יש מחר בית ספר?".

   הם נהגו להגיד "יש בית ספר, אבל אין לימודים!". (נו, באמת..............................................................)

 

מה הרשימות שלכם?

 


 

נכתב על ידי קרן_אור , 25/9/2010 00:18   בקטגוריות קבלה עצמית, מחשבות, בא לי לספר לכם  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איילה_נ ב-29/9/2010 09:31
 



קצת אחרת


אתם יושבים עם אנשים. איתם, אבל לא איתם.

חושבים על דברים אחרים לגמרי:

על איך דברים שעברתם במהלך השנים שינו אתכם לטובה, ואולי לרעה.

על איך שבעקבות אלו הפכתם לאנשים שונים מאוד.

יש לכם תכונות ומאפיינים שאי אפשר לראות אצל אחרים-

ואפשר לראות את זה כדבר חיובי, אך פעמים רבות גם כמועקה.

 

ואני נמצאת בבית, עם המשפחה בסלון, אחרי שחיכיתי לרגע הזה מיום ראשון,

אבל הראש לא בבית. הראש שלי נמצא בטירונות, מריץ תסריטים ומשחזר ארועים.

מדגיש לי שוב ושוב את השונות שלי.

אני כמו כולם וחלק מכולם ומשתלבת שם, ועדיין לא באמת שייכת.

 

ולמה?

בגלל שיש לי תכונות והתנהגויות מיוחדות שאימצתי כמנגנוני התמודדות מילדותי הרחוקה.

זה הופך אותי לאדם יותר חזק, איתן, עמיד, יציב, בר תושיה, אינטליגנט, רחב אופקים, בעל תובנות ומודעות רבה לעצמו ולזולת.

ובוגר. מאוד בוגר.

והבגרות הזו, שהרבה אנשים חושבים שהיא מתנה, עושה לי את החיים קשים.

צריכה להשקיע הרבה מאמצים בשביל להשתלב בחברת בני עשרים פלוס, כי המוח שלי הרבה יותר מבוגר.

וקחו בחשבון שכל הטירונים צעירים ממני בשנתיים-שלוש, ועלי להתאים את עצמי.

אז מצאתי לי צעירים בוגרים אחרים להעביר איתם את הזמן,ולצערי לכל אורך הדרך אני רוצה לוותר על הבגרות הזו ולהשתלב עם צעירים.

רוצה להיות ילדותית ולצחוק משטויות ודברים אוויליים.

 

בגרות. מתנה או עונש?- זאת השאלה.

 

ובתאום קצת מפליא, ירק כתבה פוסט שעונה על אספקט אחד של התשובה.

 

[חשבתי שאני כבר יודעת בדיוק מי אני, הייתי בטוחה ב100%. עכשיו, כשהאזרחות שלי נשללה, ירדתי ל70%].

יש כל כך הרבה געגועים לכל מיני דברים שחלפו, ומחשבות לפרוק, ואין לי מושג מאיפה להתחיל..

לא יודעת אם כדאי להתחיל. תיבת פנדורה.

 

ונתפס לי כל הצד השמאלי של העורף והצוואר. חייבת מסג'..

 


 

נכתב על ידי קרן_אור , 22/9/2010 22:54   בקטגוריות מחשבות, פריקה, קבלה עצמית  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ronney simba potter ב-24/9/2010 19:20
 



להסתכל לשומן בעיניים, ולהגיד תודה.


יש לי נושאים לא פתורים עם ההשמנה שלי: לפעמים אני רוצה לרזות, ולפעמים טוב לי ככה.

חשבתי שאולי אני לא באמת רוצה לרזות, וכל הזמן ניסיתי בגלל שההורים דחפו אותי לזה.

בגלל שהתקשורת מהללת ומפארת רזון.

אז בשביל להבין אחת ולתמיד מה מטרת השומן בחיי, תפסתי את שנינו לשיחה: את השומן, ואותי.

הסתכלתי לו בעיניים, דיברתי אליו, ואת מה שיצא כתבתי פה.

 

ראשית, שתי תמונות שלי:



לכל הדעות אני לא עוד אחת רזה שרוצה את אנה.

 

ילדות בצל ההשמנה

בגיל 10 ההורים, ובעיקר אמא, התחילו להעיר לי על כך שאני שמנה וצריכה לרזות. היא לקחת אותי לרופא המשפחה

שאמר שיהיה אפשר לקחת אותי לדיאטנית רק בגיל 12. אמא כל כך התאכזבה שהיא צריכה לחכות עד אז.

אני בכלל לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי, חשבתי שאני הכי רזה, יפה, מושלמת ומדהימה ביקום.

גיל 12 הגיע, נגררתי לדיאטנית כנגד רצוני.

בביקורים אצלה שיחקתי אותה כאילו שאני עושה כל מה שהיא אומרת לי

(הרי היו שם גם הדיאטנית וגם אמא, אז איך אאכזב אותם? ילדה שמנה זו הרי מספיק אכזבה..),

אבל בבית הכל היה שונה:

עדיין לא הבנתי מה רוצים מהחיים שלי, הייתי משוכנעת שאני הכי סקסית ומגניבה בעולם.

כולם אומרים לי אחרת, אז כנראה שאני לא כזו. אני סתם פרה שמנה שצריכה להיות רזה בשביל שאמא תאהב אותה,

בשביל שהחברה תקבל אותה. היא לא יכולה להיות באמת היא.

לאט לאט התחלתי לשנוא את עצמי, אבל רק בגלל מה שאנשים אחרים אמרו. בתוך-תוכי עדיין חשבתי שאני הכי מקסימה שיש.

אני תלמידה מצטיינת וחברותית, למה כולם שופטים אותי רק לפי מראה?!?

 

התחלתי לחשוב שאם אני שמנה וכולם לועגים לי בגלל זה, מה הטעם בלהראות את עצמי?

מה הטעם להראות את האישיות שלי? הרי בסופו של יום אף אחד לא מתייחס אליה.

טישטשתי את עצמי. לבשתי שרוולים ענקיים וחולצות רחבות בשביל להסתיר את השומן הנוראי,

התחלתי לאכול בלי הכרה רק בשביל לטשטש את הכאב. לטשטש את עצמי. התחבאתי מאנשים.

השמנתי יותר עם כל יום שעבר.

איך אמא הגיבה בתמורה? סחבה  אותי לעוד דיאטות. היא רשמה אותי לשומרי משקל של נוער כשהייתי במשקל 62.

מאז רק השמנתי. ככל שהלכתי ליותר מסגרות הרזיה שכאלו, רק השמנתי יותר.

עכשיו הייתי מתה לשקול 62. אפילו ב75 הייתי הכי מאושרת שבעולם.

 

וככה הפכתי לילדה שמנה באמת, רק בגלל היחס של החברה.

התחילו לנדות אותי ולצחוק רק בגלל המשקל העודף.

כבר לא מצאתי בגדים בחנויות ילדים.

ילדות מלווה בהרבה אשמה, תחושה שאני כישלון, שאמא לא אוהבת אותי בגלל שאני שמנה.

מחשבה שלעולם לא אהיה חלק מחבורה, ולעולם לא יאהבו אותי אם אשאר ככה.

התסכול מגיע.

 

שומן נתפס בעיניי כמכוער, מיותר ומגעיל.

 

וזהו השלב של

הדיאלוג עם השומן

דיברתי אליו כאילו היה בנאדם ועכשיו אנחנו בשיחה.

שאלתי אותו כל מיני דברים, ונתתי לו לענות.

 

הוא אמר שהוא כאן בשביל להגן עלי, להגן עלי מפני קולות שהם לא שלי.

אם הייתי מרזה רק בגלל שאחרים אמרו לי לרזות- הייתי עושה גם דברים אחרים רק בגלל שאמרו לי.

ובמילים אחרות, נוכחותו עוזרת לי לפתח עמוד שידרה ואישיות שהיא רק שלי, לענות לרצונות שלי ולא של אחרים.

 

ובכל זאת, אני רוצה לרזות. לא מדובר פה רק ברצון של אחרים-

ההשמנה פוגמת בדימוי הגוף שלי שאינו הולך בהלימה עם הדימוי הפנימי הגבוה, קשה לי למצוא בגדים, ויש קשיים נוספים.

[בנקודה הזו חשבתי שאני כן רוצה לרזות, אבל רק משכנעת את עצמי כל הזמן שטוב לי ככה,

בשביל שאפסיק לנסות. כי אני משוכנעת שלא אוכל לעשות את זה. אתייאש מהר, כמו שתמיד קורה].

 

ואז נכנסתי עוד יותר לתוך עצמי, והבנתי שארזה רק כשאהיה מאושרת, ולא להיפך.

הרזון לא יביא את האושר, אם כי אושר יביא את הרזון-

כשאהיה מאושרת אפסיק לאכול לשם נחמה, מתוך שיעמום וכדומה.

כשאהיה מאושרת לא אתעסק כל היום באיך שאני ניראית.

כשאהיה מאושרת הפוקוס שלי על השומן יחלש באופן משמעותי, ומשהו שלא מתייחסים עליו, מתפוגג ונעלם.

זה יהיה מקום שבו אקשיב לעצמי, אקשיב לגוף שלי.

אעשה רק מה שטוב ונכון לי, ולא מה שאחרים רוצים.

אשים את עצמי במרכז ולא אטשטש את עצמי רק בגלל עודף המשקל.

אוכל לרזות באמת ולשמור על זה רק ממקום של אהבה עצמית: אני אוהבת את עצמי, ולכן אעשה הכל בשביל שיהיו

לי החיים הכי טובים שאפשר. וזה כולל גם הרזיה, הרזיה למען עצמי בלבד. הרזיה בזכות העובדה שאני אוהבת את עצמי,

ולא כעונש- לא בגלל שנאה.

 

בשביל להיות מאושרת אני צריכה למלא אחר הפוטנציאל שלי, לממש את עצמי. אני יודעת איך לעשות את זה.

 

תודה לך, שומן

תודה לך על כך שבזכותך האנשים שמתקרבים אלי בחיי היום יום עושים את זה בגלל האדם שאני, ולא בגלל המראה.

תודה לך על כך שבזכותך אני מפתחת עמוד שדרה, ולא עושה מה שכולם רוצים שאעשה.

תודה לך על כך שבזכותך אני לומדת להקשיב לעצמי.

תודה לך על כך שבזכותך אני לומדת לאהוב את עצמי בכל מצב, גם עם חיצוניות שלא עונה לסטנדרטים רצויים.

 

עכשיו כשאני חושבת על שומן, המילים שקופצות לראש הן: מלמד אושר, שומר, מפתח אישיות.

 

אז אני הולכת להתחיל דיאטה?

בינתיים לא.

בינתיים טוב לי ככה.

אני מחליטה לסמוך על עצמי ועל הגוף שלי שיגידו מתי יגיע הזמן,

מתי ארצה לרזות בשביל עצמי ולא בשביל אחרים.

 

המטרה שלי עכשיו היא לאהוב את עצמי ב100%.

הגעתי ל85%.

 

הפינה "הרזייה" סולקה מהרשימות.

 

****************

 

אתם יפים, מקסימים, נהדרים, ראויים, חשובים, משמעותיים ואהובים גם אם אתם

שמנים, רזים, גבוהים, נמוכים, לבנים, שחורים, סטרייטים, בי סקסואליים, הומואים,

לסביות, עובדים, מובטלים, חברותיים, מתבודדים, מוחצניים, נחבאים אל הכלים,

יהודים, מוסלמים, בדואים,דרוזים, נוצרים, צ'רקסים, אזרחי ישראל או עובדים זרים,

צמים ביום כיפור, לא צמים ביום כיפור, מאמינים בה', לא מאמינים בה',

אומרים שיש גילגול נשמות או חושבים שזה בולשיט,-

 

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת, כי יהיה לו עסק איתי!

 http://www.youtube.com/watch?v=sZjr0heZNIw&ob=av2n

 

נכתב על ידי קרן_אור , 11/9/2010 00:21   בקטגוריות קבלה עצמית  
80 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איילה_נ ב-12/9/2010 21:44
 



שלושה חלקים עיקריים לפאזל


1. במקום אחר לגמרי

סורקת במהירות את קרונות הרכבת המלאים, מחפשת מקום פנוי.

קולטת אותך, אתה נראה מאוד מוכר. גם אתה קולט אותי. לא יושבת לידך.

חושבת לעצמי "מי זה?? אני יודעת שאני מכירה אותו!". ואז נזכרת.

זה אתה, הילד שאהב להשפיל אותי בחטיבה באופן קבוע .

אוחחח, כמה דברים הישתנו מאז!!

 

מגיעה לתחנה המבוקשת. נעמדת ליד פתח היציאה מהרכבת, נועצת בך מבט נוקב, מבט מלא משמעות, מלא מילים, מלא כוונה,

וזה השלב שבו אתה מבין. אתה מבין שאני לעולם לא אלעג או אנמיך אדם אחר באשר הוא- לפחות לא בכוונה.

ידוע לי היטב איך מרגישים אנשים במקומות האלו, ואין שום סיכוי בעולם שאגרום למישהו להרגיש כמו שאתה גרמת לי.

אתה מבין שאם היית עושה לי היום את הדברים שעשית אז- לא הייתי עוברת על זה בשתיקה.

 

כי עכשיו אני לא החוליה החלשה,

ולא הברווזון המכוער,

ולא סינדרלה בימי עבדותה.

עברתי כבר את כל השלבים האלו, הגעתי למקום אחר לגמרי.

 

נראה אותך גיבור עכשיו.

 

 

2. יש הרבה דברים שאני יכולה בלעדיהם, חוץ מדבר אחד:

אני יכולה בלי בגדים יקרים,

בלי תכשיטים,

בלי מתנות,

בלי פינוקים,

בלי שוקולדים,

בלי 5 כוסות נס ביום,

בלי מאכלים מיוחדים,

בלי רישיון נהיגה,

בלי הרבה כסף,

בלי הרבה שעות שינה,

בלי לשבת הרבה מול הטלויזיה או המחשב,

 

אבל לא יכולה בלי אהבה.

אני אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת.

 

וזה חסר לי

 

3. החלק המקשר; אתם לא אמורים להבין את המשמעות שלו

גמל גדול הלך במדבר

מחפש תה להרוות את צמאונו.

גם איש הלך איתו ורצה לשתות,

וככה שניהם הלכו והלכו עד שלפתע

מצאו מים, שתו ונרגעו.

 

 

 

כי עכשיו אני במקום אחר לגמרי, וגם לי  מגיעה אהבה,

ואקבל את רצוני רק אם אפחית מעצמי לחץ ואבין שאני לא חייבת לענות למודלים קיימים בשביל להיות ראויה לחיות ולהינות מהחיים שלי.

אני לא חייבת לשקול בהתאם למה שהתרבות המודרנית מצפה מאישה לשקול, ואני לא חייבת לחשוב כמו שהחברה מצפה ממני לחשוב,

ולדבר כמו כולם, להתלבש כמו כולם, ולהתנהג כמו כולם. וזה בסדר. מותר לי להיות שונה- ועלי לקבל את השונות הזו למען עצמי.

ויכול להיות שלא אהיה קצינה בצבא, וזה בסדר. ואולי השירות הצבאי שלי יהיה בחלקו לא תורם ולא חיוני, וגם זה בסדר.

ולא תמיד אהיה פרודוקטיבית ויעילה, ועדיין תהיה לי זכות קיום. ועדיין אהיה בסדר.

 

אני לא עונה למודלים קיימים בחברה, וזה בסדר.

כי אני יוצרת מודל מותאם אישית עבורי, ויכול להיות שאנשים לא הולכים אחרי בגלל זה. וגם זה בסדר,

הרי צריך הרבה אומץ,עמוד שדרה ונחישות בשביל להיות שונים, וזה לא קל. והרבה פעמים לא רוצים ללכת כנגד הזרם.

מודה, אני לא נהנית להיות שונה, אבל ככה הייתי כל החיים- כי לא היתה לי ברירה.

[ ועכשיו כשיש לי ברירה, אני לא מכירה משהו אחר. יקח לי זמן]

נסיבות החיים שלי מאוד מאוד לא רגילות, והם גרמו לי להאמין הכי חזק שאפשר שאני פשוט מיותרת

והיה עדיף לכולם אם בכלל לא הייתי נולדת.

 וזה הפך אותי לאדם לא רגיל שהולך בדרכים לא רגילות.

אני לא רגילה. אני ילדת זיגזג, וזה בסדר.

ואני גם ממש ממש ממש חייבת להפסיק לנסות לרצות את כולם כל הזמן. למה לנסות לרצות אחרים, לפני שאני מרצה את עצמי?

הרי ברור שתמיד יהיו כאלו שבחיים לא יתרצו, ותמיד יהיו להם דברים רעים להגיד.

ו...מה, אני לא מספיק חשובה? אם לא אתייחס לעצמי קודם, לא אוכל להתייחס לאחרים אחר כך. לא יהיו לי כוחות לאף אחד.

אז אם אני רוצה להיות אדם טוב יותר, אני חייבת לשים את עצמי בעדיפות עליונה- ובניגוד למה שחונכתי, זו לא אגואיסטיות.

  

 

 

עכשיו עיניי רואות דרך הערפל.

 

 

 

הכל בסדר.

ואני בסדר- איך שאני,

למרות כל החלקים החלשים בפאזל.

ואפילו יותר מבסדר.

 

  

## And I can't be perfect ##

  

 

נכתב על ידי קרן_אור , 5/9/2010 08:48   בקטגוריות קבלה עצמית  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של איילה_נ ב-1/1/2011 09:07
 



רק בנאדם


אני רק בנאדם.

יש לי רגשות, מחשבות, פחדים,

רצונות, תשוקות, מאווהים,

שאיפות, מטרות, יעדים.

 

אני רק בנאדם.

יש לי חולשות.

אני לא מושלמת.

אף פעם לא יהיה מצב שבו כולם יאהבו אותי ולכולם יהיה כיף איתי.

אף פעם לא כולם יסכימו עם דעותיי ועם דרך חיי.

אף פעם לא כולם יסכימו עם האמונות והערכים שלי.

 

ויש לי קשיים ומחסומים, הרבה,

כי אני רק בנאדם.

 

וברגע שאבין שכולנו בני אדם,

ובכולנו יש את הנקודות האלו,

ושזה לא הופך אותי לפחות טובה-

ויש דברים שאפשר לשנות ודברים שאי אפשר וצריך לקבל ולחיות איתם,

אהיה אדם שלם יותר.

 

כי האוצרות הכי גדולים שלי הם גם הקללות הכי גדולות שלי, ולהיפך.

מה לעשות שבני אדם הם יצורים מורכבים?........

 

 

 

נכתב על ידי קרן_אור , 22/8/2010 19:18   בקטגוריות קבלה עצמית  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ronney simba potter ב-24/8/2010 12:25
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקרן_אור אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קרן_אור ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)