ששיניתי משהו לטובה אצל מישהו.

שעשיתי משהו משמעותי עבור אנשים,

והם יזכרו אותי.

הייתי רוצה לדעת שאמשיך לחיות בתוך אחרים,

כפי שהעבר שלי תמיד יחייה בתוכי ולא משנה עד כמה אנסה להתכחש לו.

בואו נעבור נושא:

1. מתחרטת.

לא רוצה להמשיך יותר לגור בבית, סופ"ש אחד הספיק לי לכל החודש.

פתאום זה כבר לא נראה קסום. 

2. השבוע כתבתי מכתב אהבה לטוסטר.

DIKAON32 עשה מחווה מדהימה, כתב שיר ברוח הדברים, ואפילו הלחין!!

מחיאות כפיים!

הצעד הבא זה להעלות ליוטיוב את הלחן+מילים.

נכון?

ועכשיו אתה אומר בהתלהבות:"כןןןןןןןן"

עוזבת תוך יממה  את מה שהיה הבית שלי במשך שלוש שנים,

משאירה את הכל ואת כולם מאחור.

מציפים אותי המון פלשבקים, נעימים יותר ונעימים פחות.

הייתי בטוחה שיהיה לי עצוב מאוד, אבל ההפך הוא הנכון.

חיכיתי בקוצר רוח כל החודש לרגע הזה. ספרתי את השעות.

זו ההזדמנות הגדולה שלי לפרוץ ולעשות Restart שאני בחרתי, שאני רציתי,

פירמוט כבקשתי., זו הזדמנות פז.

אלו שעות מעט קשות וכבדות שעוברות מאוד לאט עד לרגע המיוחל,

 אך עלי לזכור שזה רק עוד שלב בדרך למקום שיכול להיות טוב הרבה יותר.

כשאגיע הביתה ואתמקם לגמרי..... ארגיש שנטל עצום כל כך ירד ממני,

ואז אוכל לחייך       

אז..... נרים כוס יין לחיי חיים מאושרים יותר!

ובמילים אחרות:

היה טוב,

טוב שהיה,

וטוב שנגמר!!!

[הקליניקה של "תסמונת החזרה הביתה" צפויה לחלוף עד לסוף השבוע]

האמת היא שהמזוודות עדיין לא ארוזות, אבל ממש רציתי כבר לפרסם את הפוסט,

אני כל כך מאושרת !

מתאים עכשיו:

          * יש לך אותי/ יזהר שדות [לא מצאתי גירסה של שי גבסו ]

             * עוף גוזל/ אריק אינשטיין [איך בכיתי כששמעתי את השיר הזה בשבת הראשונה שסגרתי.. הייתי לבד]

          * תאמין/ סינרגיה [מזכיר לי שתמיד יהיו אנשים שיתמכו]

          * When I'm gone/ Simle Plan [כל כך מבינה על מה הם מדברים!]

  התרגשות!!

חדל חפירות,

ביי

ליווית אותי חודשים רבים,

האכלת אותי בטוסטים מהממים או ב"סתם" צנים ליד גבינה וירקות.

היית איתי בקיץ, בחורף, בסתיו, באביב, בחושך, באור, בעצב ובשמחה.

היתה בינינו מערכת יחסים מאוד יעילה ואיכותית:

אתה הכנת לי לחם, ואני דאגתי לנקות אותך [מידי פעם כשכבר ממש נישרפת, אבל זה כבר לא חשוב].

אך אבוי...

בשבועות האחרונים נראה שאני מזניחה אותך קצת.

מחברת אותך לחשמל, ורק אחרי דקות ארוכות שמה לב ששכחתי לשים בך לחם,

או מוציאה ממך לחם- ורק אחר כך רואה ששכחתי להוציא אותך מהחשמל.

זה לא קרה לפני כן מעולם

ואתה.. אתה היית כועס ונעלב, חושב שיש לי טוסטר אחר.

אין לי.

אתה טוסטר אחד ויחיד עבורי, ויש לך משמעות עצומה בחיי. לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדייך.

אתה שם לב שאני משתדלת, נכון? כבר שבוע שלם שלא עשיתי את זה שוב.

אמשיך להתייחס אלייך כמו שצריך, מבטיחה!

[אמממ, הייתכן שכתבתי כרגע מכתב אהבה לטוסטר?!?]

בואו נעבור נושא:

          * זה מוזר...... לא נגענו.

          * אם חשבתם לעצמכם פעם "יא, מעניין אם איילה היא טיפוס עצבני", כאן תקבלו את התשובה.

          * אתם חייבים חייבים חייבים חייבים חייבים חייבים חייבים חייבים לראות את זה. התגלגלתי מצחוק!!

          * בא לכם לשמוע על הצעה מגונה מבן 80? כנסו

            סיפור אמיתי אמיתי חם ישר מהתנור

          * מתמודדים עם עודף משקל? קבלו זריקת מוטיבציה

          * חשבתם פעם מי המטומטם שקם יום אחד ואמר:"אני הולך לצבוע את הציפורניים שלי!"?

            אז המטומטם הזה הוא גאון, אני אוהבת לקים

          * בגלל הרבה דברים טובים שקורים לאחרונה, אני רוצה לעשות גל. מצטרפים?

חברה אחת- התחתנה חודש שעבר.

אחת אחרת- כבר בהריון, ועברה לגור בארה"ב.

מסתבר לי שגם אנשים רבים שלמדו איתי בשכבה כבר נשואים.

לא יודעת מה גרם להם למסד קשר כבר עכשיו, אבל מה שבטוח זה שאני לא אעשה את זה.

סך הכל בת 21. עם כל מה שראיתי, עדיין לא ראיתי כלום.

לפני שאתמסד אני רוצה להתנסות במגורים לבד [ולא עם שותפות, כמו שהיה עד עכשיו],

להתבסס עם מקצוע, לפתח עצמאות מלאה, לעשות דברים שעד עכשיו לא יכולתי מכל מיני סיבות,

וכן- גם להתנסות יותר בקטע הזוגי.

לא רואה את עצמי מתחתנת עם החבר הראשון,

ובטח שלא עכשיו [בואו נצא מתוך נקודת הנחה שהיה מועמד פוטנציאלי].

ועוד משהו:

עם כל הטרנד של רזון ואנורקסיה, ארצה מישהו שיקבל אותי איך שאני, עם כל קימוריי.

או כפי שכתבה הבלוגרית של אמא:

 "לפעמים כדאי לשים פס על הדעות הקדומות, רזה יותר זה לא בהכרח יפה יותר, וחוץ מזה - זה מצמצם את חלקת הדשא שלך..."

אבל אתם יודעים מה?

איתו אני מוכנה להתחתן בלי לחשוב פעמיים:

חיחיחיחיחיחיחיחי

לחיי הרווקות, כל עוד היא תימשך 

עבורי המשפט הזה אומר שאפילו אם לא הצלחנו אחרי הרבה ניסיונות, ובכל זאת ממשיכים לנסות,

המשמעות היא שאנחנו אנשים מצליחים- כי נמשיך ונמשיך ולא נישבר עד שנגיע למטרה, גם אם זה יקח 20 שנים. 

ואולי לא נצליח לעולם, ובכל זאת נחשב למצליחים כי המשכנו במאמצים עד יום מותנו.

הושפעתי.

הערה לעצמי:

הגיע הזמן להפסיק להאחז בתקוות וזכרונות שאי אפשר לתבסס עליהם ושלא ישובו לעולם..

כמו להישען על קנה רצוץ- טימטום לשמו.

יש לי עתיד הרבה יותר טוב שעליו אני צריכה לסמוך. לא יהיה קל בהתחלה,

אבל היי- סגרנו שאנשים מצליחים ממשיכים לנסות, לא?

רוצה להצליח.

ממשיכה לנסות.

כמה היה לך קשה לתת לי ללכת.

כמה סבלת כשנאלצת לראות אותי רק פעם בשבועיים, או חודש.

רק עכשיו אני מבינה... למה עשית ישר כל מה שביקשתי,

ומעבר לכך- את כל מה שלא ביקשתי, אבל ידעת שאני צריכה. או לא צריכה, ואת החלטת שאני כן.

סיפרת לי שאת נכנסת לחדר הריק ומסניפה את הכרית שהשארתי קרה.

יושבת על הספה הבודדת שלי וסופגת את האווירה, מרגישה אותי אפילו שאני לא שם.

היית שומעת עד כמה קשה לי, בכיתי המון בהתחלה, אבל את... הראית שאת חזקה, אפילו שלא היית.

בסוף השיחות שלנו היית מתבודדת ובוכה, בשביל שאף אחד לא יראה. בשביל שאני לא אדע.

רק לאחרונה סיפרת לי.

לא הבנתי את גודל המצוקה שלך, את הגעגועים.

תמכת בכל החלטה שלי, גם כשהיא לא מצאה חן בעינייך. נתת לי חופש החלטה ופעולה מלא, סמכת עלי בעיניים עצומות.

תראי לי עוד אמא שהבת שלה יכולה להתקשר אליה ולהתלהב:

"אמא!! עישנתי את הסיגריה הראשונה שלי!!", ואת, בשיא הרצינות, הצעת לקנות לי פאקט.

ותראי לי עוד בת שתתקשר לאמא שלה ותגיד

 "אני שיכורה מהתחת עם האנגאובר רציני, ובקושי יכולה לעמוד ישר במקלחת כי תיכף אתעלף, מה אני עושה?".

ואת אף פעם לא כעסת. תמיד ידעת שאני אחראית, ושזה סתם בשביל הניסיון. ותמיד מפעילה שיכול דעת.

היה לך ברור שזה חד פעמי, וגם לי.

היה לך קשה להיות רחוקה ממני,

אבל אף פעם לא דרשת שאחזור- אפילו שמאוד רצית.

התעלית מעל הגחמות שלך, למעני.

זה לקח ממך הרבה כוחות.

ועכשיו, כשאת שבוע לא פה ואני לא יכולה להרים טלפון,

זה משגע אותי.

אגואיסטית שכמוני. מה כבר ביקשת? שבוע חופש?

רק עכשיו אני מבינה עד כמה היה לך קשה בלעדיי, אמא יקרה שלי.

את יודעת? בלעדי התמיכה שלך ושל אבא, לא הייתי שורדת פה.

אני אוהבת אתכם, בבקשה תחזרו בשלום.

תחזרו, אפתיע אתכם בסופ"ש עם נוכחותי בבית, אחבק אתכם, ואהיה  בסדר.

אפסיק להרגיש אבודה. אהיה שייכת.

רק עכשיו אני מבינה.

  ובאותו הקשר:

התאוריה שלי על געגוע אומרת ככה:

כל אדם מתגעגע, וזה מתבטא בשני מישורים:

- במישור בפנימי: מחשבות, רגשות, בכי, שחזור סיטואציות שחווינו יחד עם האדם שאליו מתגעגעים.

- במישור החיצוני: מדברים עם אחרים על הגעגוע. משתפים את האחר בכל החוויה הפנימית.

לפי דעתי המישור הפנימי מושפע מרמת הקירבה לאותו אדם. המודל מדגים געגועים לאדם קרוב:

בימים הראשונים הגעגוע הוא קשה ועמוק, עם הזמן יש ירידה ברמת הגעגוע, עד שישנם "פיקים" של הצפת זיכרונות ורגשות,

שבדרך כלל זה נובע בגלל משהו שמזכיר אותו. ריח, חפץ, מילה שמישהו זרק. הגעגוע הפנימי לא עובר לעולם.

אם מדובר באדם רחוק יותר, הגעגוע הולך ופוחת. וב"רחוק" הכוונה היא לא לרחוק מבחינה פיזית.

הגעגוע במישור החיצוני הולך ויורד עם הזמן.

בהתחלה מדברים הרבה על העניין, ולאט לאט מפסיקים, אפילו אם הגעגועים הם בלתי נסבלים.

הסיבה היא שלא רוצים לחפור יותר מידי על אותו נושא. כמה אפשר להקשיב למישהו שכל היום אומר שהוא מתגעגע?

זה שהוא מפסיק להגיד, לא אומר שהוא לא.

ובכל זאת, בימים שיש בהם "פיקים" חיצוניים של געגוע, ישנה הלגיטימציה להביע געגוע חיצוני,

למשל באזכרה [אם מדובר בגעגוע למת].

ישנם עוד מקרים כאלו, תחשבו לבד ..

תודה מיוחדת לKeyMan שסיפק את ההשראה לפיתוח התיאוריה והיה שותף פעיל בתהליך

היא עזבה הכל, וערקה לממלכה האבודה.

להתחיל מחדש, לבנות את עצמה, להשתקם.

הרבה קשיים בעברה, הרבה קשיים בעתידה.

היא צפתה את הכל, ובכל זאת יצאה לדרך.

אמיצה.

הממלכה לא היתה קסומה כפי שדמיינה, אבל לה לא היה איכפת.

לפעמים, כשהרגישה שכמעט נשברת, היתה בורחת.

כשנרגעה, תמיד היתה חוזרת לממלכה.

זה הפך לבית שלה, למרות שהוא לא מושלם. אין בית מושלם.

אחרי מסעות ותלאות רבים, היא הבינה שלא הממלכה אבודה.

אלא היא.

בואו נעבור נושא..

אני מעריצה את האיש הזה. ולא כי הוא חוקר מערות, אלא מכיוון שהוא אדם דגול בעיני.

נכון שאני לא מסכימה עם הרבה מדעותיו, אבל..... הוא מדהים.

היה לי הכבוד להיפגש איתו. המינימום שאני יכולה לעשות, זה לקשר אתכם אליו אחרי שנתקלתי בו בתקשורת..

וזה שעברתי נושא, לא אומר שאני כבר לא אבודה..

יש הצעות?

קיבלתי מייל:

"אנשים נכנסים לתוך חייך לתקופה מסויימת, או לכל החיים.

כשמישהו נכנס לחייך, זה בדרך כלל כדי לענות על צורך שביטאת.

הוא הגיע כדי לסייע לך להתגבר על קושי כלשהו, כדי לספק לך הדרכה ותמיכה,

לעזור לך מבחינה פיזית, רגשית או רוחנית.זה נראה כאילו הוא נשלח אלייך משמיים.

ואז, בלא שעשית משהו רע או בזמן שאינו נוח לך, אותו אדם יגיד או יעשה משהו שיביא לקץ יחסייך איתו.

לפעמים הם מתים, לפעמים פשוט מסתלקים.

לפעמים הם עושים מעשה ומאלצים אותך לנקוט עמדה.

מה שעלינו להבין זה שהצורך שלנו טופל, יעודם הסתיים. עכשיו הגיע הזמן להמשיך הלאה.

לפעמים אנשים נכנסים לתוך חייך לתקופה קצרה, כי הגיע תורך לחלוק, לגדול או ללמוד.

הם מביאים אלייך ניסיון של שלווה, או גורמים לך לצחוק.

הם עשויים ללמד אותך מהו שמעולם לא עשית.

הם מעניקים לך בדרך כלל כמות בלתי רגילה של שמחה, אבל רק לתקופה קצרה.

יחסים לכל החיים מלמדים אותך שיעור לכל החיים, דברים שאתה חייב להתבסס עליהם כדי לבנות בסיס רגשי מוצק.

התפקיד שלך הוא ללמוד את הלקח, לאהוב את אותו אדם, וליישם זאת בכל יחסייך עם אחרים ובכל תחומי חייך.

אומרים שהאהבה היא עיוורת, אך הידידות רואה הכל".

לפעמים נראה לי שהבעיה שלי היא עודף אנושיות.

עודף רגישות,

עודף הבנה,

עודף אמפתיה,

עודף התחשבות,

עודף אדיבות,

עודף רצון להביא את כולם לפרופורציה ואיזון.

אבל מי דואג לאזן אותי?..

כנראה שאין אדם קבוע שכזה,

והצורך שלי עדיין לא טופל.

אולי לא מדובר פה בי בכלל.

או שזה פשוט בולשיט אחד גדול שמישהו חיבר בשביל לנסות לנחם את עצמו.

אתם יודעים מה עוד נראה לי?

שמי שאומר שהזמן הוא התרופה הכי טובה, לא מבין כלום מהחיים שלו.

זה רק נעשה קשה יותר משבוע לשבוע.

מעניין אם זה ככה רק אצלי..

[עד שלא יוכח אחרת, אני אומרת שכן]

 צריכה חיבוק חזק,

מי מתנדב?

 שאני:

* מקלפת את הביצה הקשה בכיור, ואז מעבירה את הקליפות לפח.

* בשאנטי כשכולם לחוצים בתקופת בחינות [עכשיו!]

* מסתפרת בכוונה קצר ככה שלא אוכל לעשות קוקו, ואז מחכה בקוצר רוח לשניה שכן אוכל לעשות..

  [ כבר יש לי קוקו!! עעעעעעע ]

* לא יוצאת למועדונים [מעדיפה בילויים שקטים]

* לא יודעת לשחות ולרכב על אופניים [אין לי תירוץ]

* מוסיפה למנת הפלאפל חציל מטוגן ומלא מלא מלא מלא מלא קטשופ. גם בהמבורגר. ומלא- זה מלאאא !

* מורחת לק בצבע כחול כהה או סגול צועק [רק לפעמים..]

* שונאת לחגוג את ימי ההולדת שלי [איך לעזאזל אני מתחמקת מזה השנה?......]

* בודקת איזה גרב הוא יותר ימין ואיזה יותר שמאל לפני שאני גורבת אותם.[מה, רק אני עושה את זה?? ]

אהה... ואני אוהבת סוכריות קופצות בטעם קולה.

ועדיין רואה סרטים מצויירים.

נעים מאוד,

אני אדם מוזר

-ציטוטים מעניינים, חכמים וחשובים כמו שירק העלתה לבלוג:

אם אתה מסוגל לדרוש מעצמך יותר ממה שהסביבה דורשת ממך-

אתה לא זקוק למצפן של דרישות החברה.

כי אם אתה מסוגל להציב לך אתגרים קשים-

אתה די חזק לקבוע את הכללים שלך,

ואין סכוי שתתברבר

ובניווט המכריע

לא תמצע את הצפון.

- לשמוע שירים בפול ווליום כמה שעות, לכבות בפתאומיות, ואז לשמוע את השקט.

- לצבור עייפות כל היום, לקראת הערב איכשהו לחשוב שאני כבר לא עייפה, ואז להכנס למיטה ולהרדם תוך שניות.

- לעשות השוואות בין עבר והווה, ולראות איך התפתחתי.

- להגיד בכל הזדמנות "מה זה השטויות האלה?!?!?", "יאללה, לכי, לכי" , "לא, את!"  ו "אוקיי, יאללה, מממממממ ביי!"

  והכל בטון דיבור של פקאצה.

- כשיש סופת גשם, ברקים ורעמים, ואני נמצאת מתחת לפוך עם מרק עדשים וסרט טוב.

- לעמוד מול הפחדים שלי, להבין שאי אפשר באמת לנצח אותם, ובכל זאת לדעת שיצאתי מחוזקת.

- להחליט שבא לי פתאום לשנות אווירה, וליסוע לשבת על חוף ים עם בירה, חטיף ומוזיקה.

- להתעורר לבקרים שבהם אני יודעת שלא צריך לצאת לשום מקום, בלי עזרתו של שעון מעורר, אחרי שינת ישרים, ולפתוח את היום

   עם כוס נס [לפעמים אפילו 2] ועוגיות.

- להרהר בכל מיני דברים. למשל, מי המשועמם שחשב על השמות

               * גמל שלמה- איך בדיוק הוא מזכיר גמל? ומה הקשר לשלמה?

               * פרת משה רבנו- כנ"ל.

                     [ המציג אינו פרת משה רבנו ]

- לחפש תמונות בגוגל, ולראות את זה

- להיתקל בחולצות יצירתיות ומצחיקות

[השיר המקורי]

- את המסטיק הזה, רק בלי אפקט המנטה

 - להיזכר בעוד סעיפים כל שניה, ולהוסיף תמונות רלוונטיות . חעחעחעחעחע

אוהבת עוד הרבה דברים.

נעים מאוד,

אני אדם אוהב